|
'''''פ<span style="color: ColorName;">פפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפפללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ'</span>
'''משהו מפליץ'''''''''טקסט מודגש'''''''''טקסט מודגש'''''''''טקסט מודגש'''''''טקסט נטוי''''''טקסט נטוי''''''טקסט נטוי'''''''טקסט נטוי'''''''''טקסט מודגש'''''''''טקסט מודגש'''''''''טקסט מודגש'''''''''טקסט מודגש'''''''''טקסט מודגש'''<span style="color: ColorName;"><span style="color: ColorName;">טקסט צבוע</span><span style="color: ColorName;"><span style="color: ColorName;">טקסט צבוע</span><span style="color: ColorName;">טקסט צבוע</span></span></span>''''''''''''''''''''''''''''''''
{{ציטוט|תוכן=עד היכן כוחה של נקימה?<br />
אמר לו: "השאילני מגלך", ולא השאילו.<br />
למחר אמר לו: "השאילני קרדומך".<br />
אמר לו: "איני משאילך כשם שלא השאלת לי מגלך".<br />
לכך נאמר: לא תקום.|מקור=ספרא, קדושים פרק ד יא}}
''''''''
===לא תיטור===
אדם שעוזר לחברו אך מזכיר לו את רעתו, באמירה כגון "אני לא כמוך, שאתה לא עזרת לי ואני עוזר לך", אף על פי שלא עבר על מצוות לא תיקום, עובר הוא על מצוות לא תיטור.
{{ציטוט|תוכן=עד היכן כוחה של נטירה?<br />
אמר לו: "השאילני מגלך", ולא השאילו.<br />
למחר אמר לו: "השאילני מגלך".<br />
אמר לו "הא לך, איני כמותך שלא השאלת לי קרדומך".<br />
לכך נאמר: לא תטור.|מקור=ספרא, קדושים פרק ד יא}}
לא רק שאסור לנקום באדם הפוגע, אלא התורה אוסרת אפילו לשמור עליו שנאה בלב. אם אדם מסרב לעזור פעם אחת ואחר כך מבקש עזרה בעצמו, מצווה לעזור לו ולשכוח רעתו.
{{ציטוט|תוכן=כיצד היא הנטירה, ראובן שאמר לשמעון השכיר לי בית זה או השאילני שור זה, ולא רצה שמעון, לימים בא שמעון לראובן לשאול ממנו או לשכור ממנו, ואמר לו ראובן הא לך הריני משאילך, ואיני כמותך, לא אשלם לך כמעשיך, העושה כזה עובר בלא תטור, אלא ימחה הדבר מלבו ולא יטרנו, שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו שמא יבא לנקום, לפיכך הקפידה תורה על הנטירה עד שימחה העון מלבו, ולא יזכרנו כלל, וזו הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה.|מקור=משנה תורה, דעות ז ח}}
==שורש המצווה==
ניתן להסביר שמטרת המצווה וסיבתה היא שהאדם ידע שכל מה שקורה לו טוב ורע מגיע מה', ואם חברו עשה לו רע כנראה היה זה רצון ה', ולכן אין לנקום באדם הפוגע. ועוד סיבה להרבות אהבה ואחווה בעם ישראל ולמנוע מריבות וכעסים, שאם האדם ינקום בחברו אין לדבר סוף וישארו שונאים אחד לשני כל ימי חייהם.
{{ציטוט|תוכן=משרשי המצוה, שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב ועד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת ה' ברוך הוא, ומיד האדם מיד איש אל אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון ה' ברוך הוא. ע"כ כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו וה' יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו כי הוא אינו סיבת רעתו, כי העוון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד עליו השלום, 'הניחו לו ויקלל כי אמר לו ה' יתברך', תלה העניין בחטאו ולא
בשמעי בן גרא.|מקור=ספר החינוך, מצווה רמ"א}}
==סוג הפגיעה האסורה==
בתלמוד{{הערה|{{בבלי|יומא|כג|א}}.}} נאמר שאיסור נקימה ונטירה נאמר על פגיעה ממונית, כמו בדוגמה לעיל שאדם מסרב להשאיל חפץ לחברו, אבל מותר להגיב על צער פיזי או עוגמת נפש, אם הפוגע לא ביקש את סליחת הנפגע. כך סיכם זאת רבי [[מנחם המאירי]] בפירושו שם:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=נקימה ונטירה בכל עניינים שבממון - אסורה, שנאמר: לא תקום ולא תטור... אבל כל שציער את חבירו בגופו, הן בהכאה הן בקללה הן באיזה צד של קלון, אם האחר מפייסו על זה כראוי לו - אף הוא ראוי למחול מלב ומנפש... ואם הלה אינו מפייסו - מותר לו בנקימה כל שרואה בה מקום; אלא שאם רצה שלא לנקום עליה הוא בעצמו - מקומו מושכר לו [כלומר, יש לו שכר על כך].}}
הרמב"ם{{הערה|הלכות דעות פרק ז הלכה ז}} אסר נקימה ונטירה באופן גורף, ולא ציין הבחנה זו בין ממון לבין צער אחר.
ה[[רמב"ן]] מסביר שאיסור הנקמה אינו קשור לתביעה ממונית משפטית ואומר:
{{ציטוט|ועניין הנקמה והנטירה, כבר פירשוהו רבותינו: שהוא בדבר שאין בו חיוב ממון, השאילני מגלך השאילני קרדומך. כי בדבר שנתחייב לו חברו ממון כגון בנזיקין וכיוצא בהן, אינו מחויב להניח לו אבל יתבענו בב"ד וישולם ממנו מפסוק כאשר עשה כן יעשה לו, והוא מעצמו חייב לשלם כאשר ישלם מה שלוה או מה שגזל. וכל שכן בעניין נפש, שיהיה נוקם ונוטר לו עד שיגאל דמי אחיו מידו, על פי בית דין המורים במשפטי התורה.}}
לעומת זאת רבי [[שמעון גרינפלד]]{{הערה|בשו"ת מהרש"ג סימן נ"ג.}} מבחין בין מניעת טובה, שאינה אסורה על פי התורה וממילא אסור לאדם ליטור עליה שנאה, לבין אדם [[ארבעה אבות נזיקין|המזיק לחבירו]] שלו מותר לאדם אחר ליטור שנאה. בזאת הוא מסביר את האמור בתלמוד, ש{{ציטוטון|הקורא לחבירו רשע יורד עימו לחייו}}. מכיוון שאסור לקרוא לאדם אחר "רשע", ומדבר בעשה רע ולא רק במניעת טובה.
הספר [[חפץ חיים (ספר)|חפץ חיים]]{{הערה|פתיחה, רשימת הלאוין, 'באר מים חיים' אות ח-ט}} מסיק להלכה שיש להימנע מלנקום בכל מקרה, משום שההיתר לנקום על צער הגוף שנוי במחלוקת, ומחמת הספק צריך להחמיר בדבר ("ספק דאורייתא - לחומרא").
==ראו גם==
* [[אהבת ישראל (מצווה)]]
* [[אהבת הזולת]]
* [[מצוות תוכחה]]
* [[צדק צדק תרדוף]]
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]]
[[קטגוריה:מצוות לא תעשה]]
[[קטגוריה:מצוות הנוהגות בזמן הזה]]
| 