פליקס פרנקפורטר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 6:
==קריירה משפטית==
בשנת [[1906]] הפך פרנקפורטר לעוזרו של [[הנרי סטימסון]], התובע הפדרלי של אזור [[ניו יורק]]. בשנת [[1911]] מינה ה[[נשיא ארצות הברית|נשיא]] [[ויליאם האוורד טאפט|טאפט]] את סטימסון למזכיר המלחמה בממשלתו, וסטימסון מינה את פרנקפורטר ל[[יועץ משפטי|יועץ המשפטי]] של הסוכנות לטריטוריות חוץ של משרד המלחמה. בתקופת [[מלחמת העולם הראשונה]] שירת פרנקפורטר בדרגת מייג'ור (רב-סרן), והיה יועץ משפטי וכן מזכיר ויועץ לוועדת התיווך של הנשיא. התפקיד הבכיר ביותר אליו הגיע פרנקפורטר במלחמה היה מינויו לעוזרו של שר המלחמה האמריקני, ניוטון בייקר.
בהשפעת לואי ברנדייס התקרב פרנקפורטר ל{{ה|תנועה הציונית}}. בשנת [[1919]] שירת פרנקפורטר כשליח [[ההסתדרות הציונית]] של ארצות הברית ל[[ועידת השלום בפריז (1919)|וועידת השלום בפריז]]. הוא ניסה לפעול אצל הנשיא [[וודרו וילסון]] כדי לשכנעו לשלב את [[הצהרת בלפור]] בהסכם. בשנת [[1920]] סייע פרנקפורטר לייסד את [[האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות]] (American Civil Liberties Union). בסוף [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות העשרים]] הצטרף למאמצים להצלת חייהם של [[ניקולה סאקו]] ו[[ברתולומאו ונצטי]], שני [[אנרכיזם|אנרכיסטים]] אשר נידונו למוות בעוון [[שוד]] ו[[רצח]].
| |||