גטו פיוטרקוב טריבונלסקי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 41:
ב-[[19 בנובמבר]] [[1942]], נלקחו כ-100 יהודים, רובם באים בימים, מבית הכנסת ליער רקוב (Rakow), הסמוך לפיוטרקוב, ונורו למוות. שישה ימים לאחר מכן הורו הגרמנים על כל ה"בלתי חוקיים" להציג עצמם ולהירשם, תוך הבטחה כי הם נחוצים לעבודה. אלו שעשו כן נלקחו לבית הכנסת, אשר הוקף בשומרים אוקראינים אשר ירו לעבר המבנה. העצורים היהודים, ביניהם גם ילדים רבים, נותרו ללא מזון, מים או מאור. במעשה גבורה של הקרבה עצמית הסגירו ישעיהו וטובה וינשטוק (Weinstock) את עצמם תמורם חיי ילדיהם, והחליפו את מקומם בבית הכנסת. חלק מהעצורים שהיו בעלי כישורים יצרניים שונים הוחזרו לגטו כ"חוקיים". ב-[[19 בדצמבר]] נלקחו מבית הכנסת 42 גברים ליער רקוב, שם נצטוו לחפור חמישה בורות קבורה, ולאחר מכן נורו מרביתם אל [[בורות ירי|הבורות]], בעוד שאחדים נמלטו ליער. באותו הלילה הוצעדו 520 יהודים לבורות הקבורה בקבוצות של 50 ונורו למוות.
חמישה חודשים לאחר הגירושים ההמוניים, ב-[[21 במרץ]] [[1943]], תאריך שנבחר על מנת שיעלה בקנה אחד עם חג ה[[פורים]], נאמר להנהלת הקהילה כי עשרה ממנהיגי קהילה עתידים להיות מוחלפים עם אזרחים גרמניים שחיו במושבה הגרמנית [[שרונה (מושבה)|שרונה]] אשר ב[[ארץ ישראל]]. ברשימה היה גם הרב [[משה חיים לאו]], שלא היה באותה עת בעיר. במקומו צורף על ידי שמעון ורשבסקי - ראש ה[[יודנראט]], עו"ד שמעון שטיין. בקבוצה היו גם עו"ד סטניסלב זילברשטיין ואשתו, ד"ר מאוריציו בראמס, אשתו, בתו, וגיסתו לבית קוגן. ישנן עדויות כי בקבוצה היו גם אימו של שטיין וכן ד"ר ליאון גלאטר ועו"ד אברהם סולניק. שם נורו למוות על יד הנאצים כ"נקמה על עשרת בני המן". המצבות לזכרם ניצבות עד היום בבית הקברות.
בסוף יולי [[1943]] חוסל הגטו הקטן ופיוטרקוב טריבונלסקי הוכרזה כ-Judenrein (נקייה מיהודים). עם זאת, 1,720 יהודים הורשו להישאר בפיוטרקוב: 1,000 במפעל Bugaj והשאר בשני מפעלי זכוכית. 500 יהודים אחרים גורשו למחנות עבודה ב[[בליזין]] (Blizyn), [[פיונקי]] (Pionki) ו[[שטרסוביץ']] (Starachowice). ב-[[24 בנובמבר]] [[1944]], יהודיה האחרונים של פיוטרקוב גורשו למספר מחנות ריכוז ו[[מחנה השמדה|השמדה]] שונים, ביניהם: [[בוכנוואלד]], [[ברגן בלזן]], [[מאוטהאוזן]], [[ראוונסבריק]] ו[[אושוויץ]].
| |||