אנרי דה טולוז-לוטרק – הבדלי גרסאות

טולוז־לוטרק נולד בעיר [[אלבי]] בדרום צרפת למשפחה [[אצולה|אריסטוקרטית]] עתיקה ועשירה. הוא היה בנם היחיד של הרוזן אלפונס והרוזנת אדל דה טולוז־לוטרק, ממשפחת הרוזנים של [[טולוז]] שהיו עד [[המאה ה-13|המאה ה]]־[[המאה ה-13|13]] בין המשפחות המשפיעות ביותר על המלוכה בצרפת. אלפונס ואדל דה טולוז־לוטרק היו בני דודים, שנישאו כחלק ממנהג מקובל במשפחות ה[[אצולה]] הצרפתיות, שנועד לשמר את הרכוש בידי המשפחה. אנרי נולד עם [[פרכת]] שמנעה התאחות תקינה של ה[[עצם|עצמות]]. בגיל 12 שבר את [[רגל]]ו השמאלית ובגיל 14 את רגלו הימנית. רגליו הפסיקו לצמוח בעוד שאר גופו המשיך לגדול, וכתוצאה, הוא נותר [[לקות|לקויי]] תנועה לצמיתות ו[[גמדות|נמוך קומה]] – כ־1.50 מטר.

עקב נכותו היה מנוע מלהשתתף בכל פעילויות בני גילו ולכן הקדיש את עיקר זמנו ל[[ציור]] ול[[איור]], ככל הנראה בהשראת אביו ושני דודיו שהיו ציירים. באותה תקופה הירבה לצייר [[סוס]]ים. בגיל 17 נטש את לימודיו לאחר שנכשל בבחינות הבגרות, והשתקע ב[[פריז]]. בגיל 21 פתח סטודיו משלו, ובשנותיו הראשונות כצייר הושפע מאוד מציוריו של [[אדגר דגה]], שהיה שכנו ואותו העריץ. נכותו וחזותו החיצונית מנעו ממנו לקחת חלק פעיל מלא בחיי פריז התוססים והססגוניים של אותה תקופה, והוא היה עסוק בשתייה, בציור ובהתבוננות בחיים שסביבו, אלמנטים שבאו לידי ביטוי ביצירתו. הוא היה לאחד מחשובי הציירים ה[[פוסט אימפרסיוניזם|פוסט אימפרסיוניסטים]] ומאיירי ה[[אר נובו|אר]]־[[אר נובו|נובו]], ותיעד את חיי ה[[בוהמה]] של פריז של סוף [[המאה ה-19|המאה ה]]־[[המאה ה-19|19]]. חלק מעבודות האיור שלו התפרסמו במגזין ה[[הומור]] וה[[סאטירה]] "לה ריר" ("הצחוק") בשנים האחרונות של המאה ה־19ה-19.