התרת נדרים – הבדלי גרסאות

[[רבי יהושע בן חנניה|רבי יהושע]] אומר שהמקור הוא {{ציטוטון|אשר נשבעתי באפי}} כלומר שהשבועה נעשתה מתוך כעס ובלא ידיעה, ודרשו על כך: באפי נשבעתי וחזרתי בי.

[[רבי יצחק]] מביא דעה נוספת - נאמר {{ציטוטון|כל נדיב לב}}, אם ליבו נודבו יביא את הקרבן שנשבע להביא ואם לא מתיר את הנדר.

דעה חמישית היא של [[חנניה בן אחי רבי יהושע|חנניה]] אחיינו של רבי יהושע - נאמר {{ציטוטון|נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקיך}}, משאמר ואקיימה היינו שאם לא רוצה אינו מקיים.

לדעת ה[[בית יוסף]] וה[[שבתי כהן|ש"ך]] על מנת להתיר את הנדר, על הנודר מוטל להופיע בפני [[תלמיד חכם]] מומחה בדיני נדרים או לחלופין באפשרותו לקבץ שלושה [[הדיוט]]ות ולמנותם ל[[בית דין]] להתיר את נדרו. הנודר חייב להופיע בעצמו ואין באפשרותו למנות [[שליח (הלכה)|שליח]]. הנודר מפרט את הנדר, ומנמק מדוע הוא מתחרט עליו ורוצה להתירו. המתיר שואל "ניחמת בך מנדרך" (התחרטת) ? וכאשר הוא עונה בחיוב, אומר לו "מותר לך" (או בלשון דומה).

החכם מתיר על ידי "פתח", היינו קביעה שאילו הנודר היה מודע למלוא המשמעות של הנדר לא היה נודר כלל, והרי זה כאילו נדר בטעות. [[מחלוקת]] חכמים היא האם ניתן להתיר על ידי [[חרטה]] בלבד.

הרב [[צבי פסח פרנק|צבי פסח פרנק]] כתב בספרו 'מקראי קודש': המנהג בערב ראש השנה שמתקבצים חבורות חבורות בבית הכנסת, אלו מתירין לאלו ואלו שהותרו מתירין לאלה שלא הותרו, ויש מהקהל שמזדרזים להיות הראשונים שמותרים, אך הם 'זריזים ולא נשכרים', שכן רבי [[שניאור זלמן פרדקין]] בעל 'תורת חסד' היה מהדר שיתירו לו דווקא אלו שהותרו כבר. המקור לכך מהגמרא ב[[מסכת שבועות]]: {{ציטוטון|כך היא מידת הדין נוהגת - מוטב יבוא זכאי ויכפר על החייב, ואל יבוא חייב ויכפר על החייב.}}

הדעות החולקות, הם של רבי [[יצחק אייזיק ליבס|יצחק אייזיק ליעבעס]] בספרו שו"ת בית אבי, שכתב כי אין זה עניין כפרה כי אין בכח העשרה לכפר כי אם להתיר נדר שנדר בינו לבין קונו, ומה עניין זכאי או חייב לזה. גם ב[[גבריאל ציננער|נטעי גבריאל]] שלל את החומרה בטענה כי אין לדבר סוף, וגם הראשונים יחזרו אחר שלושה שכבר הותרו.

יש האומרים גם 'סדר נזיפה' בהתרת הנדרים, שהוא קבלת [[נידוי (הלכה)|נידוי]] וישיבה על הארץ ובסופה בית הדין מתירים את הנידוי. במנהגים שונים מוסיפים להתרת נדרים גם סדר התרת [[קללה|קללות]]. ה[[חיים יוסף דוד אזולאי|חיד"א]] כתב כי מנהג אנשי [[ירושלים]] ורבי [[שלום שרעבי]] שאומרים התרת קללות ואין אומרים 'סדר נזיפה', וכן הוא מנהג [[חסידות חב"ד|חב"ד]].