סרבנות גט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
PelicanTwo (שיחה | תרומות) מ לבדיקה |
||
שורה 5:
סיבה נפוצה לסרבנות גט היא "סחטנות גט", אשר בהם גברים ונשים אינם מסרבים קטגורית לתת גט או לקבלו, אלא מציבים תנאים מוקדמים, לעתים קשים, לכך, למשל מתוך רצון לשפר את מעמדם במאבק הרכושי בסכסוכי [[גירושין]], או את מצבם בסכסוכים על ענייני משמורת וילדים. תביעת [[שלום בית]] משמשת לעתים כאמצעי לכוף את המשך הנישואין על הצד האחר או כטקטיקה במסגרת ניסיונות להשיג עמדות יותר טובות בהסכם הגירושין{{הערה|1={{ynet|בני דון-יחייא|מה פתאום שלום-בית, אני רוצה להתגרש|3411449|19.6.2007|}}}}. על פי נתוני בתי הדין הרבניים מוגשות כ-1,000 תביעות מסוג זה בשנה.
על פי ההלכה ועל פי חוקי מדינת ישראל מסורבי הגט נותרים נשואים, ועל כן אינם יכולים להתחתן בשנית. לפי ההלכה, אישה נשואה, ובכלל זה מסורבת גט, המקיימת יחסי אישות עם בן זוג אחר, מוקעת יחד עם בן זוגה כ[[לא תנאף|נואפים]], והם נאסרים לינשא זו לזה אף לאחר סיום הנישואים הנוכחיים. בנוסף, צאצאים הנולדים כתוצאה מיחסים אלו יחשבו ל[[ממזר]]ים ואפשרות הנישואים שלהם תוגבל. הבעל יכול להשתמש בהגדרת האישה כנואפת כדי לנסות להשיג הישגים בבית הדין, הישגים הקשורים לממון ולשמורת הילדים.
מאידך, גבר נשוי ובכלל זה מסורב גט, מחויב ב[[מזונות אישה|מזונותיה של אשתו]] כל עוד הם נשואים, אפילו אם נפרדו. האישה עשויה לנצל את חובות הבעל כלפיה בדין ההלכתי והאזרחי כאמצעי לחץ עליו. חוב המזונות משמש במקרים רבים תמריץ לבעל, להיכנס למשא ומתן עם האישה לצורך נתינת הגט.
| |||