רכב לפינוי אשפה – הבדלי גרסאות

מ
←‏היסטוריה: ניסוח, "מדחס" זה משהו אחר
מ (←‏היסטוריה: ניסוח, "מדחס" זה משהו אחר)
כלי הרכב הראשונים לפינוי אשפה הופיעו זמן קצר לאחר המצאת המכונית והתפתחות המשאיות הראשונות. בתחילה נעשה שימוש במשאיות ללא כיסוי לתאי המטען שלהן, אולם עד מהרה הופיעו משאיות סגורות שנבנו בצורת מכל, ואשר מנעו את התפשטות ריח האשפה ואת זליגתה או העפתה מהרכב בזמן נסיעה.
 
בסוף [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] הופיעו המתקנים הממוכנים הראשונים אשר אפשרו להרים את פחי האשפה לגובה מכל האשפה של כלי הרכב, מבלי שצוות העובדים יאלצו להניפם בכוח שריריהם בלבד. בשנת [[1938]] הומצא [[מדחס]] האשפהמתקן ה[[הידראוליקה|הידראולי]] לדחיסת האשפה, הראשון שהותקן בכלי הרכב, ואשר הגדילוהגדיל את קיבולת מטענן. ב-[[1955]] יוצר כלי הרכב הראשון אשר אסף את האשפה מלפנים, שיטה שאיננה רווחת ב[[ישראל]]. מאז שופרו שיטות הרמת מכלי האשפה אל מכל האשפה בכלי הרכב ודחיסת הפסולת בתוכו, וכלי הרכב יוצרו בגדלים שונים כדי להעניק מענה מתאים לנפח האשפה ולתנאים העירוניים.
 
בסוף [[המאה ה-20]] יוצרו כלי הרכב הראשונים אשר הופעלו על ידי נהג בלבד, וחסכו בכך את הצורך בהעסקת עובדי התברואה. כלי רכב אלה, הפועלים ב[[ברצלונה]] לדוגמה, אוספים את הפסולת מצידם הפונה אל המדרכה, והנהג מפעיל את מנגנון איסוף הפסולת באמצעות מצלמה ומסך המאפשרים לו לראות את הנעשה בצידו של הרכב. הבעיה העיקרית בשיטה זו היא שהיא מסוגלת לטפל באשפה רק בהתקיים התנאים להפעלתה, דהיינו שמכלי האשפה ממוקמים במקום נגיש זה לצד זה, מבלי שכלי רכב או עצמים אחרים מונעים את הצמדות המשאית אליהם. שיטה זו גם אינה מסוגלת להעניק מענה לפסולת שהצטברה מחוץ למכלי האשפה.