משפטי פראג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ קישורים פנימיים, תיקון קישור,קנוניה
שורה 4:
ארבעה-עשר נאשמים הועמדו לדין במשפט העיקרי, בהם אחד-עשר [[יהודים]], שהבולט שבהם הוא [[רודולף סלנסקי|רודולף סלַנסקי]], מזכיר [[המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה]] (המשפטים קרויים לעתים על שמו – משפט סלנסקי, ב[[צ'כית]]: Proces se Slánským). המשפטים נפתחו ב־[[20 בנובמבר]] [[1952]] ונוהלו בידי הרשויות הצ'כוסלובקיות, בהוראת [[מוסקבה]], באווירה [[אנטישמיות|אנטישמית]] ו[[אנטי-ציונות|אנטי-ישראלית]].
 
סלנסקי וחבריו הואשמו ב"[[קונספירציהקנוניה|קשר]] [[טרוצקיזם|טרוצקיסטי]]־[[יוסיפ ברוז טיטו|טיטוֹאיסטי]]־[[ציונות|ציוני]] בשירות ה[[אימפריאליזם]] ה[[ארצות הברית|אמריקני]]". בהשפעת [[עינויים]] הודה סלנסקי כי היה סוכן ציוני ו[[ריגול|ריגל]] לטובת [[הגוש המערבי|המערב]].
 
משפט סלנסקי הפך גם להתקפה אנטי ציונית ואנטי ישראלית בגלל המפנה במדיניות החוץ של [[ברית המועצות]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. התמיכה של הגוש הסובייטי ב[[תוכנית החלוקה]] ב-[[1947]] באה כדי לאפשר חדירה מדינית סובייטית לאזור וסילוק הבריטים. כאשר לאחר הקמתה התקרבה [[ישראל]] למערב ול[[ארצות הברית]] גרם הדבר לאכזבה ב[[קרמלין]]. התמיכה בישראל עוררה את איבת הערבים לגוש הקומוניסטי וכדי להתגבר על כך נוצר הצורך להפגין בפומבי את השינוי לגבי ישראל וזה נעשה בעזרת משפט ראווה עם גוון אנטי ציוני מובהק.