מוסטפא דיראני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 23:
ב-[[1986]] לכדו אנשיו של דיראני את [[רון ארד]], אשר נטש את מטוס ה[[F-4 פנטום|פנטום]] שלו לאחר תקלה טכנית בעת תקיפת מחנה פליטים סמוך לצידון. בין אוקטובר 1986 למאי [[1988]] היה דיראני אחראי לכליאתו ולהחזקתו של ארד. בתפקידו זה איפשר דיראני לסורים ולגורמים אחרים לחקור את ארד{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/files/06/930/009/r14/06009930.r14.htm רע"א 993/06], סעיף 3 בפסק דינו של השופט עמית}}. ההערכה היא שבמאי 1988 דיראני וארגונו מכרו את רון ארד או שהוא נחטף מידיהם והגיע במישרין או בתיווך [[סוריה|סורי]] לחזקת [[איראן]] או לסיעה קיצונית בתנועת ה[[חזבאללה]]. [[קהילת המודיעין הישראלית]] אספה חומר על דיראני ביוזמתו ובעידודו של [[ראש אמ"ן]], האלוף [[אורי שגיא]], בשל מעורבתו של דיראני בחטיפת ארד. זאת אף שדיראני הצהיר כי ארד כבר אינו בידיו, משום שב[[אמ"ן]] רווחה האמונה כי דיראני יוכל להשלים פערים מודיעיניים על גורלו של ארד ומשום שניתן יהיה להשתמש בו כקלף מיקוח בהסכמי חילופי שבויים עתידיים. לאחר שנתגבשה תמונת מודיעין מספקת על התנהלותו של דיראני והסביבה בה הוא חי מחד, והכנות היחידה הגיעו לרמת מוכנות מספקת מאידך המליצו הרמטכ"ל, [[אהוד ברק]] וראש אמ"ן, שגיא, לראש הממשלה ושר הביטחון, [[יצחק רבין]], לאשר את הפעולה{{הערה|1=[[אורי שגיא]], '''[[אורות בערפל]]''', [[הוצאת ידיעות אחרונות]], [[1998]]. עמודים 13-17.}}. בליל [[21 במאי]] [[1994]] ביצעה [[סיירת מטכ"ל]], בפיקוד [[סא"ל]] [[דורון אביטל]]{{הערה|1=[[רונן ברגמן]], "'''מדינת ישראל תעשה הכל'''", הוצאת [[כנרת זמורה ביתן]], [[2009]], עמודים 380-386.}}, את [[מבצע עוקץ ארסי]], וחטפה את דיראני מביתו שבכפר קסר נבא, שבעמק ה[[בקאע]] ב[[דרום לבנון]] באישון ליל{{הערה|1=[http://dover.idf.il/IDF/About/history/90s/1994/052101.htm מוסטפא דיראני, שהיה בעבר מבכירי ארגון "אמל" בלבנון, נחטף והובא לישראל], [[דובר צה"ל]], 21.05.1994.}}.
 
דיראני נחקר באינטנסיביות במידמיד עם הבאתו למעצר בישראל{{הערה|גיא פלג, [http://www.mako.co.il/news-law/legal/Article-b3cd2bd2e9f8e31004.htm "קפטן ג'ורג'" מדבר: "לפעמים צריך להראות שבחקירה הכל מותר"], "[[חדשות 2]]", 10 במאי 2013}}. הוא הוחזק ב[[מעצר מינהלי]] במשך שמונה שנים ב[[מתקן 1391]] בלא שאופשר לו להפגש עם נציגי [[הצלב האדום]], במטרה ללחוץ על שוביו של רון ארד. בשנת 1998 עתרו דיראני ו[[עבד אל-כרים עובייד]] (שהיה כלוא בישראל מאז 1989) ל[[בג"ץ]] בדרישה לאפשר להם להיפגש עם נציגי הצלב האדום. באוגוסט 2001 התקבלה עתירתם על ידי הרכב של 5 שופטים בראשות הנשיא [[אהרון ברק]]{{הערה|{{ynet|ענת רואה וסוכנויות הידיעות|בג"ץ: להתיר ביקורי הצלב האדום אצל דיראני ועובייד|1045049|23.8.2001|}}}}. בשנת 2002 הועבר למשמורת [[שירות בתי הסוהר]] והוחזק ב[[כלא אשמורת]] בהתאם ל[[חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים]] שנחקק באותה שנה.
 
דיראני שוחרר ב-[[2004]] במסגרת [[פרשת טננבוים|עסקת חילופי השבויים]] עם [[חזבאללה]], בה שוחררו אלחנן טננבוים וגופות שלושת החיילים ש[[חטיפת החיילים בהר דב|נחטפו בהר דב בשנת 2000]]. באפריל 2004 כינס דיראני [[מסיבת עיתונאים]] והודיע כי ארגון "ההתנגדות המאמינה" מתמזג עם חזבאללה. בעקבות המיזוג מונה דיראני כ"אחראי מדיני" בחזבאללה.