ענישה – הבדלי גרסאות

המחוקק מבקש בכך, בין היתר, להעניש בהתאם לעקרון החוקיות אשר עומד בבסיס דיני העונשין ולפיו אין מקום לענישה לא אחידה. המחוקק ביקש להסדיר את הליך קביעת העונש על ידי ביהמ"ש בחוק כך שלא יהיו מקרים בהם עבריינים שביצעו עבירה דומה יקבלו עונשים שונים במידה רבה. המחוקק קבע את העקרונות והשיקולים שינחו את ביהמ"ש בקביעת העונש ואת משקלם היחסי, בסימן א'1 לחוק העונשין- "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" .

 

 

השלב הראשון- קביעת מתחם ההלימה לפי סעיפים 40א- 40ג. על השופט לקבוע את מתחם העונש ההולם את מעשה הנאשם לפי שלושה קריטריונים:

# שיקולי הרתעה אישית והרתעת הרבים- סעיפים 40ו ו40ז.

# נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. לפי סעיף 40יא יש לקחת בחשבון שיקולים כגון פגיעת הענישה בנאשם ובמשפחתו, שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק, התנהגות חיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, נסיבות חייו, עברו הפלילי ועוד.  

 

==הביקורת על השימוש בענישה כאמצעי חינוכי{{הערה| שרה שמעוני, שרית סגל וורדה שרוני (1997), "http://www.mofet.macam.ac.il/ktiva/publish/catalog/Pages/theory/634658753858107705.aspx משמעת בכיתה: היבטים פסיכולוגיים וחינוכיים]". מכון מופ"ת}}==