טירת שיון – הבדלי גרסאות

הטירה שולטת בדרך לעמק ה[[רון]] שב[[הרי האלפים]] השווייצרים. האי הסלעי שעליו בנויה הטירה היווה הן הגנה טבעית והן מקום אסטרטגי השולט על המעבר בין צפון אירופה לדרומה.

המסמך הקדום ביותר שבו מצוינת הטירה מתוארך לשנת 1150 ובו מצוין שבית סבויה כבר שלטה בנתיב העובר לאורך אגם ז'נבה. המסמך מתייחס לשיון [[קסטרום|כקסטרום]], מה שמעיד שהיה כפר עליו היא חלשה. במהלך המאה ה-13 כבשו אבירי בית סבויה את רוב שטחו של קנטון וו וחילקו אותו למספר של חלקות [[פיאודליזם|פיאודליות]]. חלוקה זו מסמנת את תחילת שלטונו של בית סבויה על כשני שליש מהאזור הצרפתי של שווייץ של ימינו.

השטח שנכבש בידי בית סבויה כלל הן את האזור שמצפון לאלפים והן את האזור שמדרומם, והם שלטו בשני המעברים העיקריים החוצים את האלפיים הדרומיים: [[מעבר סן ברנאר הגדול]] ומעבר מון סני. שני המעברים האלו, שהיוו ציר גישה עיקרי בין איטליה לבין צפון מערב אירופה, התבררו כמקור הכנסה לא מבוטל. תחזוקת הדרך וההגנה על הסוחרים מומנה ממסים שנגבו על הסחורות שעברו. טירת שיון, שנמצאת במסלול של מעבר סן ברנאר הגדול, הייתה חשובה הן מבחינה כלכלית והן מבחינה אסטרטגית. בשנת 1214, ייסד תומאס הראשון, [[דוכס]] סבויה את וילנב, כשני קילומטרים דרומית לשיון באזור רחב מספיק כדי לבנות עמדת גביה, מחסנים לסחורות העוברות ונמלו[[נמל]].

הרחבות ושיפוצים חשובים נעשו בטירה ביוזמתו של תומאס הראשון וארבעת בניו, במיוחד פייר השני שהיה אדון הטירה בין השנים 1255 ו 1268. משפחת האצולה של סבויה השתמשה בטירה למגורים מפעם לפעם בעוד שמושל הטירה גר בה באורח קבע. כאשר ממלכתם התחבההתרחבה נאלצה משפחת סבויה לנדוד ממקום למקום על מנת לשמור על קשרים הדוקים עם נתינהם. האתרים בהם הם גרו היו קשורים לעונות השנה מכיוון שמקומות מסוימים לא מתאימים למגורים בחורף ואילו במקומות אחרים הציד בעונה מסוימת טוב יותר. הרוזן נדד ממקום למקום ברוב פאר מלווה בחוג מכריו ובפמליה המורכבת ממשרתים ופקידים, הואגםואף נשא עמו את הרהיטים והציוד, כך שחדריו ממקוםבמקומות שעזב נותרו ריקים ונעולים. מי שנשאר בטירה בזמן היעדרותו של הרוזן היה מושל הטירה, שהיה איש אצולה זוטר. מושל הטירה הגן עליה, שפט את האוכלוסייה המקומית, גבה מכסים ומסים מהחקלאים.

דוכסות סבויה חולקה למחוזות במחצית השנייה של המאה ה-13 ומושל הטירה החל גובה מסים עבור מחוז ''שבלה''. מחוז ''שבלה'' הפך למחוז העשיר ביותר בממלכת סבויה בעיקר בזכות המסים שנגבו במזרח אגם ז'נבה ובשפך הרון השווייצרי. הטירה היוותה נדבך חשוב מבחינה אדמיניסטרטיבית והפכה למרכז הפיננסי של צפון סבויה. על אי הטירה נוספו שני מבנים: המשרד הפקידותי ובית האוצר. לקראת סוף המאה ה-14 החלה דוכסות סבויה לעבור לשלטון ריכוזי יותר וחלק ניכר מהאוצרות שנשמרו בטירת שיון עברו לשמברהל[[שאמברי|שמברי]], המרכז האזורי. וגם בתי המשפט העדיפו לשכוןגם בעיירותהם לעבור לעיירות סמוכות, ומרכזיות הטירה ירדה. הדוכס אמדה השמיני (שלימים הפך לאפיפיורל[[אפיפיור]] [[פליקס החמישי]]) ניסה לחזיר את החיים לטירה, ושלח את נגרו הפרטי, איימונה קורנואה, לתחזק את הטירה. קורנואה אכן שיפץ את המגדלים והחומות אך ללא הועיל, הטירה נשארה זנוחה עד הכיבוש של ברן.

כיבוש הקנטוןקנטון וו על ידי השווייצרים (למעשה על ידי קנטון ברן) הושלם ב-29 במרץ 1536, ביום בו נפלה טירת שיון בידי צבא ברן. הבניין שניצל מ[[המלחמות הבורגונדיות]] היה מעט שחוק אבל המבנה בסך הכל היה שמור. הטירה הפכה למרכז האדמיניסטרטיבי של נפת [[ווה]] ומשכן הקבע של האחראי על המסים, חבר האצולה הברנאית. הוא קיבל את התואר קפטן שיון ובגלל שייצג את המלוכה הוא היה מחויב למספר פונקציות. החלוקה הישנה של הטירה עם שני אזורים, האחד לאדון הטירה והשני למבקרים כבר לא הייתה נחוצה והכובשים ארגנו את הטירה מחדש לפי צורכיהם. מערכת ההגנה הותאמה לשימוש בנשק חם.

== עיקריאתרי הביקורעניין ==