גפן היין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 213.151.43.21 (שיחה) לעריכה האחרונה של 79.177.5.59
clean up באמצעות AWB
שורה 17:
[[קובץ:Flora of Israel Gush Etzion, Israel (13056142305).jpg|שמאל|ממוזער|230px|כרם ענבים ב[[גוש עציון]].]]
 
הגפן מלבלבת ופורחת בתחילת ה[[אביב]], [[עלה|עליה]] רחבים ומפורצים דמויי כף יד. ענפיה הצעירים נקראים שריגים, ורק לקראת סוף העונה הם מתעצים והופכים ל[[ענף|זמורות]], השריגים צומחים במהירות רבה (לעתים עד לאורך של 4.5 מטרים בעונה - כ-3 ס"מ ליום), צבעם ירוק בהיר והם מתעצים בסוף הקיץ. הזמורות מחולקות לקטעים שביניהם ניצנים (המכונים בעגה החקלאית "עיניים/פקעים") מהם יצאו שריגים, ובני שריגים. הגפן מפתחת גם קנוקנת - ענף מנוון (הומלוגי לשיזרת האשכול - הציר המשמש לנשיאת הענבים) הקנוקנת משמש את הגפן לטיפוס ולאחיזה. ניתן לראות גפני בר מטפסות על גבי עצים אחרים לגבהים של עשרות מטרים. פרחיה זעירים, ערוכים ב[[מורפולוגיה של הצמח - מונחים#התפרחת|אשכולות]]. הם מואבקים על ידי ה[[רוח]].
 
הגפן מתחילה להניב פרי בשנה השלישית או הרביעית לנטיעתה. קטיף ענבים נקרא [[בציר]] והוא נמשך כמעט כל ה[[קיץ]], בהתאם למין, לזן ולאזור. חלקת הגפנים נקראת [[כרם]] בדומה לזיתים.
שורה 23:
ריבוי הגפן נעשה על ידי [[ייחור]]ים, וכיום מקובל להרכיב אותה על [[כנה|כנות]], בחירת כנה מתאימה מאפשרת עמידות בפני תנאי קרקע וגידול שונים (מליחות, תכולת גיר) וקובעת במידה מסוימת את תכונות הגפן, גובה יבולים ועוצמת צימוח. קיימות כשלושים כנות שונות, והן מותאמות לפי זן ה[[רוכב]], ה[[אקלים]] וה[[קרקע]] ולפי תכונותיהן.
 
מולדת הגפן התרבותית במערב אסיה עד הודו, ומשם עברה ל[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] ול[[אירופה]]. מינים מבויתים של גפן קיימים עוד משחר ימי האנושות.
 
בשנות ה-90 של המאה ה-19 חוסלה כמעט כליל תעשיית הגפן ב"מושבות השומרון" דאז (אזור [[גבעת עדה]] של היום) ובמושבות הגליל העליון עקב מחלות שונות הנגרמות כתוצאת לוואי לפעילות [[כנימת הפילוקסרה]] בעיקר בשרשי העץ. בכרמי יהודה (אזור [[גוש דן]] של היום) לא נראתה פגיעה עקב האופי השונה של הקרקע{{הערה|שם=:0|{{צ-מאמר|מחבר = מ. מאירובץ|שם = "הגפן"|כתב עת = "בוסתנאי", כרך ה'}}}} שהיא קלה ומפריעה להתפשטות ה[[כנימות|כנימה]]. בהוראת [[אגרונומיה|האגרונומים]] של [[אדמונד ג'יימס דה רוטשילד|הברון]] נעקרו הכרמים הנגועים והוחלפו בזנים אירופאים [[הרכבה (בוטניקה)|מורכבים]] על [[כנה|כנות]] אמריקאיות שעמידות לתופעות הלוואי של הכנימה{{הערה|שם=:0}} בזכות הפרשה מהירה של שעם שמכסה את מקום הפצע. כיום מזיק זה אינו נפוץ אולם לא מקובל לגדל גידול מסחרי על בסיס גפנים הגדלות על שורשיהם (כנות "מתוקות").
שורה 32:
{{הפניה לערך מורחב|ענב}}
 
הענב הוא [[פרי]] ה[[גפן היין|גפן]]הגפן. זהו [[ענבה]], פרי לא [[קלימקטרי]] בעל זג (קליפה) דק ועשיר ב[[צבען|צבענים]] ו[[ציפה (פרי)|ציפה]] מימית, שבתוכה 4-0 [[חרצן|חרצנים]]. צבע הענב משתנה בתלות זן הגפן, והוא יכול להיות סגול, אדום, ורוד או ירוק. צורת הענבים היא [[אליפסה|אליפטית]]. הענבים יכולים להצרך כפי שהם, או בצורת [[יין]], [[צימוק]]ים, [[ריבה]], [[ג'לי]], [[חומץ]], [[תמצית זרעי ענבים]], [[שמן זרעי ענבים]] או [[דבשה]].
 
== זני הגפן ==
שורה 71:
 
==שימושים רפואיים==
מוצרים שונים של הגפן שימשו לרפואה לאורך ההיסטוריה. מיץ ענבים שימש בסיס לתרופות רבות בבבל העתיקה. מוצרים אחרים כגון חומץ, יין וצימוקים שימשו גם הם לרפואה. הרופאים הקלאסיים השתמשו בגפן לשיפור התיאבון, להרגעת כאבי בטן, לטיפול בדיזנטריה ולהורדת חום.{{מקור}} גם בימי הביניים שימשו מוצרי הגפן מרכיבים חשובים בתרופות לתחלואים דומים.
 
ברפואה העממית בימינו משמש חומץ הענבים לחיזוק כללי של הגוף ולהקלת גירודים{{הערה|אפרים לב ו[[זהר עמר]], '''סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל''', ירושלים, תשס"ב, עמ' 96.}}. חליטה של עלי גפן עשויה להוריד רמות סוכר בדם אצל אנשים סוכרתיים.