הנציב העליון – הבדלי גרסאות

ב[[יולי]] [[1920]] קיבל הממשל האזרחי הבריטי את סמכויות השלטון הצבאי ב[[ארץ ישראל]]. ראש ממשל המנדט נקרא הנְציב העליון. סגנו וממלא מקומו של הנְציב העליון כונה [[המזכיר הראשי של ממשלת המנדט]] ובתפעול השוטף היה אחראי על כל הפעילות האדמיניסטרטיבית השלטונית. הנציב העליון היה בא כוחו של המלך, ובכך מונה לעמוד בראש השלטון, הן הצבאי והן האזרחי. מעשית היה כפוף ל[[משרד המושבות הבריטי]] (Secretary of State for the Colonies) ולשר המושבות כנציגו של המלך ול{{ה[[הפרלמנט הבריטי|פרלמנט הבריטי}}]]. הנציב העליון מונה בידי שר המושבות. סמכות הנציב העליון כללה הוצאת צווים, פקודות ותקנות שנועדו להסדיר את השלטון ואת חיי האזרחים. על אף הסמכויות הביצועיות התפקיד היה בעיקר ייצוגי, ונועד לשמש חותמת גומי ומנחה ל[[הצבא הבריטי|כוחות הצבא]] [[משטרת המנדט|והמשטרה]] שישבו בארץ {{מקור}}.

|[[הרולד מקמייקל]] || [[1938]]–[[1944]] ||הנציב העליון העוין ביתר את היישוב ואת התנועה הציונית. איש השירות הקולוניאלי הבריטי ששירת שנים רבות ב[[אפריקה]], מהן עשר שנים ב[[סודאן]] והפך לפרו-ערבי. את העניין היהודי לא הכיר כלל וראה ביהודים נטע זר ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. לא נעתר לבקשת [[חנינה]] על חייו של ראשון [[עולי הגרדום]] [[שלמה בן יוסף]] ותחת שלטונו הרגו אנשי המשטרה הבריטית את מפקד ה[[לח"י]] [[אברהם שטרן (יאיר)]]. סירב להתיר את כניסתה של [[ספינת מעפילים|אוניית המעפילים]] [[סטרומה]] לארץ והיא נאלצה לחזור ל{{ה[[הים השחור|ים השחור}}]], שם טבעה על 769 המעפילים שעל סיפונה, שהיו [[ניצולי השואה|פליטי חרב]] מ[[שואת יהודי רומניה]]. סמוך לסוף תקופת כהונתו ניסו אנשי ה[[לח"י]] להתנקש בחייו, אך הוא ניצל.