חיים משה שפירא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: {{ס:\1|
שורה 26:
'''משה שפירא''' נולד ב[[הורדנה|גרודנה]] שב[[רוסיה הלבנה]] (אז חלק מ[[האימפריה הרוסית]]; כיום [[בלארוס]]). למד במוסדות חינוך דתיים ומספר שנים ב[[ישיבת שער התורה|ישיבה המקומית]] אצל ה[[רב]] [[שמעון שקאפ]] שנחשב לאחד מ[[גדול הדור|גדולי הדור]]. בשנים [[1924]]–[[1925]] למד ב[[בית המדרש לרבנים בברלין]].
 
היה פעיל בארגון [[צעירי מזרחי]], ובזמן לימודיו בישיבה ארגן בעיר קבוצת נוער בשם ”בני-ציון”. בשנת [[1925]] [[העלייה הרביעית|עלה]] ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]]. באותה שנה נבחר ל{{ה[[הוועד הפועל הציוני|וועד הפועל הציוני}}]] ומאז השתתף בכל [[הקונגרס הציוני|הקונגרסים הציוניים]]. בשנים [[1936]]–[[1946]] שימש מנהל מחלקת העלייה של [[הסוכנות היהודית]], ובשנים 1946–[[1948]] כיהן כראש המחלקה. במסגרת תפקידו זה נפגש עם [[אדולף אייכמן]], והביא להצלת כמה אלפים מיהודי העיר [[וינה]].
 
בשנת [[1948]] מונה לחבר [[מועצת העם]] ובעקבותיה [[מועצת המדינה הזמנית]], ולחבר ב[[מנהלת העם]], ובשל כך היה בין החותמים על מגילת העצמאות. המשיך לכהן ב{{ה[[הכנסת|כנסת}}]] עד מותו ב-1970. עמד בראש [[הפועל המזרחי]] ומאוחר יותר [[תנועת המזרחי]] כולה מאז [[1951]], ומאז איחודן של מפלגות [[המזרחי]] והפועל המזרחי ל[[מפד"ל]] ב-[[1956]] ועד מותו ב-[[1970]], היה מנהיגה הפוליטי של [[ציונות דתית|הציונות הדתית]].
 
כיהן כ[[משרד העלייה|שר העלייה]] וכ[[משרד הבריאות|שר הבריאות]] ב{{ה[[הממשלה הזמנית|ממשלה הזמנית}}]] (1948–[[1949]]), ושימש ב[[ממשלת ישראל|ממשלות ישראל]] בתפקיד [[שר הפנים]] (1949–[[1952]], [[1955]] ובשלישית בין [[1959]]–[[1970]]), [[שר העלייה]] (1949–[[1951]]), [[שר הדתות]] (1951–[[1958]]), [[שר הסעד]] ([[1953]]–[[1958]]) ו[[שר הבריאות]] (1949–1951 ובשנית בין [[1961]]–[[1965]]). כמו כן כיהן כיו"ר ועד המנהלים של [[אוניברסיטת בר-אילן]] וכיו"ר ועד המנהלים של [[בנק מזרחי|בנק המזרחי]].
 
שפירא, שמיעט לעסוק בהגות וב[[פובליציסטיקה]], אך היה ידוע כמנהיג מפוכח ומציאותי, היה יריב בתחום הדתי ל[[יוסף בורג]], מנהיג סיעת "למפנה" בפועל המזרחי. אף על פי שנחשב למתון בנושאי [[דת]], וגם הציג פשרנות מדינית עקבית, הוא שלל התקרבות יתרה לחוגי ה[[שמאל וימין בפוליטיקה|שמאל]]. התעקשותו שלא לרשום ב[[רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול|מרשם התושבים]] כ[[יהודים]] את אלו שאינם יהודים על פי ההלכה הובילה למשבר בשאלת "[[מיהו יהודי]]", ש[[דוד בן-גוריון]] ניסה לפותרו באמצעות שליחת מכתבים לעשרות מחכמי ישראל בארץ ובגולה ובהם בקשה לחוות דעתם בנושא.