פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסר בית אחד, לפני שנתיים
מ
המלחינה, הפסנתרנית ואשתו של שומאן, קלארה, כתבה ביומנה בעקבות פגישתם הראשונה: "הוא כאילו הגיע ישר בשליחותו של האל. הוא ניגן לנו [[סונאטה|סונאטות]], [[סקרצו|סקרצי]] וכו' פרי יצירתו, בכולן ניכר דמיון נועז, עומק רגשי, שליטה בצורה... מה שהוא ניגן בפנינו הוא כל כך גאוני... יש לו עתיד של גאון כשיתחיל לכתוב לתזמורת".
 
ב-[[1854]] נשאר ברהמס עם קלרה, לאחר ששומן אושפז במוסד ל[[חולה נפש|חולי-נפש]] בעקבות ניסיון [[התאבדות]]. שומאן מת כעבור שנתיים, והקשר ביניהם נמשך גם לאחר מותו. במשך מספר שנים נשאר ברהמס כחלק ממשק הבית של משפחת שומאן{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=EUGINE SHCUMANN|שם=MEMOIRS|מו"ל=EULENBURG BOOKS .LONDON|שנת הוצאה=1985}}}}. הקשר בין קלרה וברהמס היה רומנטי, רגשי וסוער, והתבסס במידה רבה על עיסוקם המשותף במוזיקה, הערכתם ואף הערצתם זה לכשרונו של זה. הביוגרף של ברהמס , Michael Musgrave סובר שאהבתו של ברהמס לקלרה טבעה את חותמה בעולמו הרגשי עד כדי קושי לאהוב דמויות נשים אחרות{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=MICHAEL MUSGRAVE|שם=BRAHMS READER|מו"ל=YALE UNIVERSITY|שנת הוצאה=2000}}}}. הוא מביא קטע ממכתב אל חברו הכנר יואכים ב-19 ביוני 1854: "יותר משאני מכבד ומעריץ אותה היא מהלכת עלי קסם. לפעמים אני מונע את עצמי בכח מלכרוך את זרועותי סביבה; זה נראה לי כל כך טבעי עד כי נדמה לי שלא תיגרם לה אי נוחות. אינני חושב שאהיה מסוגל לאהוב נשים צעירות. לגמרי שכחתי מקיומן. הן רק מהוות הבטחה לגן עדן בשעה שעם קלרה אני שרוי בו{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=ARTHUR HOLDE|שם=suppressed passages in the Brahms-Johachim correspondence published for the first time|כתב עת=Musical QUARTERLY 45}}}}".
 
קלרה שומאן נשארה הדמות הדומיננטית בחייו, למרות הקושי ביחסים הללו לשני הצדדים; כל אחד מהם היה רגיש לעצמאותו ולזהותו בדרכים שונות. קלרה הבינה שברהמס חייב להתמסר לאמנותו ולבנות את חייו בנפרד ממנה, וכמו כן היא עצמה לא ויתרה על מסעות ההופעות שלה וסרבה לקבל את התמיכה הכספית שהציע לה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=NANCY REICH|שם=BRAHMS AND HIS WORLD|מו"ל=PRINCETON|שנת הוצאה=1990|עמ=}}}}