אחמד אל-ג'זאר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: {{ס:\1|
שורה 6:
 
==רקע היסטורי==
בין השנים [[1740]] לערך ועד לשנת [[1775]] שלט במחוז עכו הנרחב השליט העצמאי ה[[שייח']] ה[[בדואים|בדואי]] [[דאהר אל-עומר]]. במשך כשלושים וחמש שנים תימרן דאהר בין נאמנות לאימפריה העות'מאנית, השָּליטה ב{{ה[[המזרח התיכון|מזרח התיכון}}]] כולו, ובין [[עצמאות]] ותמיכה ביריבותיה של האימפריה. לאחר שנלחם מספר פעמים כנגד שליחי האימפריה העות'מאנית, התערב דאהר כנגד האימפריה במהלך ה[[המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774)|מלחמה העות'מאנית-רוסית]]. בשנת [[1774]] הסתיימה המלחמה, ודאהר איבד את הגנת בעלי בריתו ה[[האימפריה הרוסית|רוסים]]. בשנת 1775 נשלח [[צבא האימפריה העות'מאנית]] להחזיר את מחוז עכו לתחומי האימפריה. בראש הצבא עמד [[קצין]] ממוצא [[בוסניה (אזור)|בוסני]], שליט [[צידון]] מטעם האימפריה הטורקית, ושמו אהמט פאשה או אחמד באשה (לימים אל-ג'זאר).
 
את תפקיד הוואלי של צידון קיבל אהמט פאשה אחרי שהוכיח נאמנות והישגים כוואלי ב[[וילאייט]] קטן ב[[אסיה הקטנה]].
 
==שלטונו של אל-ג'זאר בגליל==
לאחר שהגיע אל-ג'זאר ל{{ה[[הגליל|גליל}}]], והחל במצור על עכו, נרצח דאהר אל-עומר בידי אנשיו, ואל-ג'זאר היה לשליט הגליל. תוארו היה עדיין ה[[ואלי (תואר שלטוני)|וואלי]] של [[צידון]], אך הוא עשה את [[עכו]] ל[[עיר בירה|בירתו]]. בשנים הראשונות לשלטונו נאבק בבני משפחתו של אל-עומר, שעדיין שלטו בחלקים נרחבים מן הגליל, וב[[שיעים]] של דרום [[הר הלבנון|הלבנון]] וצפון הגליל, המכונים "[[מתואלים]]", שאף הם היו מתומכיו של אל-עומר. לאחר שהגלה את בנו של אל-עומר, עלי דאהר, והכה בשבטי הבדואים ובהתנגדותם של המתואלים, שלט למעשה אל-ג'זאר בארץ כולה.
 
שלטונו של אל-ג'זאר היה [[אוטונומיה|אוטונומי]] כמעט כשלטונו של דאהר אל-עומר. היחלשות השלטון המרכזי גרמה ליצירת מעמד של מושלים מקומיים, שהקשר שלהם אל השלטון המרכזי היה רופף, והם שלטו בכוח הזרוע או בכוחם של חיילים זרים שהובאו מכל קצות האימפריה. מדי פעם סכסוכים בין "[[אפנדי]]ם" מקומיים היו מעלים [[נסיך]] מקומי, שהיה שולט, תוך מידה זו או אחרת של כפיפות לשלטון המרכזי, עד שהיה נופל בידי שליט חזק ממנו. אל-ג'זאר היה אחד משליטים מקומיים אלו, אם כי מעולם לא הכריז על עצמאותו מן השלטון המרכזי, ולא פעל בניגוד ל[[אינטרס]]ים של [[השער הנשגב]] כפי שעשה אל-עומר.
שורה 25:
==מלחמת אל-ג'זאר בנפוליאון==
{{ערך מורחב|המצור על עכו (1799)}}
בשנת [[1798]] [[המערכה הצרפתית בסוריה ובמצרים|כבש נפוליאון את מצרים]] במטרה להשתלט בסופו של דבר על האימפריה העות'מאנית כולה, ולהתגרות ב{{ה[[האימפריה הבריטית|אימפריה הבריטית}}]]. ממצרים יצא נפוליאון צפונה, ל[[מסע נפוליאון בארץ ישראל|מסע בארץ ישראל]], וכבש את [[יפו]]. ביפו ביצע [[טבח]] אכזרי במגיניה, והרג כאלפיים איש שנפלו בידיו. ייתכן שסבר שהדבר ירתיע את אל-ג'זאר. משם התקדם וכבש את [[חיפה]]. בשלב זה היה כבר נפוליאון בתחומי שלטונו של אל-ג'זאר. אל-ג'זאר נעזר ביועצו היהודי [[חיים פרחי]], וביועץ נוסף, ה[[אדמירל]] ה[[בריטי]] [[סר]] [[סידני סמית']]. חלק מ[[גרנד ארמה|צבאו של נפוליאון]] התקדם אל [[עמק יזרעאל]] ואל [[נהר הירדן]], וה[[גנרל]] הצרפתי [[ז'אן-בטיסט קלבר]] אף ניצח ב[[קרב תבור]] ([[1799]]) אל מול חילות שהתאספו מ[[השומרון|הרי שומרון]] ומ[[הגליל]], על מנת לעצור אותו. אולם עיקר הצבא עלה על כוחותיו של אל-ג'זאר הנצורים בעכו, בירתם.
 
במשך שלושה חודשים בשנת [[1799]] [[המצור על עכו (1799)|צר נפוליאון על עכו]]. על העיר הגנו גם המלחים האנגלים בפיקודו של סמית'. לאחר שלושה חודשי מצור, ולאחר שרבים מחייליו מתו הן בקרב והן ב[[מגפה|מגפות]] שפרצו בקרבם (הצרפתים השאירו פצועים וחולים שלא ניתן היה לפנותם, עם [[רעל]] כדי שיוכלו [[התאבדות|להתאבד]]), החליט נפוליאון לעזוב את [[ארץ ישראל]]. הוא ציווה לירות את יתרת התחמושת של הכוח הצרפתי לתוך עכו, וטען שאין טעם בכיבוש עיר שנפגעה ונהרסה. לקראת סוף מאי נסוגו הצרפתים בהיחבא. במהלך נסיגתם הם הותקפו על ידי אויביו של נפוליאון מהשומרון. ביוני חזר הכוח הצרפתי למצרים.