אהל (תיאטרון) – הבדלי גרסאות

בתקופת היישוב היה "אהל" אחד מן התיאטרונים המובילים. ב[[שנות החמישים]] הוא איבד את מעמדו, כש[[הבימה]], על חבר שחקניה הוותיקים וחבורת הצעירים שנוספה לה (כמו [[שלמה בר שביט]] ו[[שמואל סגל]]) וכן [[התיאטרון הקאמרי]] החדשני, משכו יותר את לב הקהל הישראלי. באמצע 1958 הגיעה ההסתדרות להסכם מיזוג של תיאטרון האהל עם תיאטרון הבימה{{הערה|{{מעריב|מ. שמריהו|מו"מ למיזוג הבימה ואהל|1958/06/10|00112}}}}. השחקנים השכירים של התיאטרון, בהובלת [[נחמה דוידית]] ויוסף לוי, יצאו נגד המיזוג{{הערה|{{חרות|שלמה נקדימון|שכירי האוהל: זורקים אותנו לכלבים; המיזוג: נישול|1958/06/11|00412}}}} שנדחה ברוב קולות על ידי שחקני הבימה{{הערה|{{דבר||"הבימה" דחתה את ההצעה לקלוט שחקנים מ"אהל"|1958/06/13|01201}}}} ולא יצא אל הפועל. בתחילת 1960 הויעה הנהלת התיאטרון לשחקנים השכירים כי לא ישלם להם משכורת קבועה אלא לפי הצגות. בעקבות זאת עזבו את התיאטרון חלק משחקניו השכירים הותיקיםהוותיקים. לאחר מספר חודשים הוחלט לשוב למתכונת הקודמת אך חלק מהשחקנים לא הסכימו לחזור{{הערה|{{מעריב||כוכבים|1960/03/04|01113}}}}{{הערה|{{מעריב||קשה להרכיב צוות|1960/06/29|00405}}}}{{הערה|{{מעריב|יוסף לפיד|התיאטראות שלנו בראשית העונה החדשה|1960/09/21|02100}}}}.

מבנה הקבע של התיאטרון נבנה בשנים 1939-1937 ברח' בילינסון 6, בעורפה של כיכר צינה, בשכנות ל[[מרכז קופת חולים]] ו[[קולנוע חן]] ומול [[קולנוע תל אביב]], מבני ציבור חשובים נוספים של אותן שנים. המבנה, שנקרא בית ארלוזורוב (ע"ש [[חיים ארלוזורוב]]), תוכנן על ידי האדריכל בוגר בית הספר [[באוהאוס]] [[אריה שרון]], שאף נישא לשחקנית התיאטרון [[חיה סנקובסקי]]. המבנה נבנה ב{{ה[[הסגנון הבינלאומי|סגנון הבינלאומי}}]] והוא משמש דוגמה מופתית לתכנון מבנה תיאטרון בסגנון זה. המבנה שהוגדר על ידי העירייה כבניין ל[[שימור מבנים|שימור]] מחמיר עומד נטוש מזה שנים רבות ומתקיימים מאמצים ליזום את שיפוצו ושימורו. בין השאר נבחנו אפשרויות להסב את ייעוד המבנה לבניין מגורים או בית מלון תוך שימור מעטפתו החיצונית באופן מלא.