הדיבוק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: {{ס:\1| |
|||
שורה 70:
===שכתוב וצנזורה===
אנ-סקי החל לנסות לארגן הצגה של "בין שני עולמות" זמן קצר לאחר מכן. הוא פנה לסמיון ונגרוב, חבר הוועד האמנותי של [[תיאטרון אלכסנדרינסקי]], אולי הנחשב ביותר במדינה. ונגרוב הבהיר כי לא יוכלו להעלותו; אנ-סקי כתב ביומנו כי הלה אמר לו ש"לאחר הצגת "מנדל ספיבק" מאת יושקביץ' קיבל המנהל מברק מהדוכס הגדול, אינני זוכר איזה: לאן הדרדר התיאטרון, שהם מציגים מחזה יהודי." אנ-סקי ניסה ליצור קשר עם מנהלי [[התיאטרון האמנותי של מוסקבה]], וכתב לדרמטורג [[ניקולאי פופוב]] ב-13 באוגוסט 1914. פופוב התרשם מהמחזה וניסה לארגן פגישה בין אנ-סקי ל[[ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו]] או [[קונסטנטין סטניסלבסקי]], אך זו נדחתה ללא הרף.{{הערה|קרייבנס, עמ' 364-366.}} עם זאת, אחד מבכירי התיאטרון, לאופולד סולרז'יצקי, קרא את המחזה בסתיו 1914 והחל בהתכתבות עניפה עם אנ-סקי. הוא דרש שינויים נרחבים במחזה על מנת שיתקבל. במשך השנה הבאה שכתב הלה לסירוגין את "הדיבוק". בספטמבר 1915 כתב הדרמטורג למחזאי כי "בין שני עולמות" השתפר מאוד, אך עדיין נדרשו תיקונים:{{הערה|Gabriella Safran. '''Wandering Soul: The Dybbuk's Creator, S. An-sky'''. Harvard University Press, 2010. עמ' 248. (להלן: '''ספרן''').}} היה זה סולרז'יצקי שהציע לתת לרב למסור את דברי רוח ניסן בן קרינה בבית-הדין, במקום שקולה של הרוח יישמע, על מנת לשוות לסצנה גוון ריאליסטי יותר. בערך בתחילת ספטמבר, החל אנ-סקי במגעים עם הצנזורה על מנת לקבל אישור להציג את המחזה. המוציא-לאור שלו, זינובי גרז'בין הגיש עותק לעיונו של הצנזור הבכיר הברון ניקולאי פון אוסטן-דריזן. הצנזור הודיע כי הוצאת הדיבוק דומה מדי לגירוש השדים בידי [[ישו]] ב
ב-2001, מצא החוקר הרוסי ולדיסלב איבנוב את שני העותקים המקוריים הללו בספריית התיאטרון הלאומית ע"ש לונצ'רסקי ב[[סנקט פטרבורג]]. שם היצירה ברוסית היה "'''(Меж двух миров (Дибук'''" ["בין שני עולמות (דיבוק)"]. שתי הגרסאות, שהיו צריכות לעמוד בדרישות הצנזורה הרוסית, שונות במידת מה מהגרסה המוכרת. השנייה והארוכה מוצגת כסיפור שמספר אב - תלמיד ישיבה לשעבר, שמשתמע כי השתלב בחברה הרוסית - לבתו החולה, ששבה לביתו זמן קצר קודם לכן אחרי שנמלטה מטקס חתונתה כדי לברוח עם גבר אחר. הבת מאשימה אותו כי אינו מבין את עצמת אהבתה, ולאחר ויכוח ביניהם הוא מתחיל בסיפורו ("לרב דוד'ל מטלנא..."). אז נופל המסך ומתחיל המחזה באותן מילים מפי אחד מזקני בריניץ. כשאומר הצדיק "ברוך דיין האמת", שוב נופל המסך ועוברים חזרה לבית האב, שחוזר על אותן מילים. גם הדמויות אינן זהות בדיוק: למשל, שמו של הצדיק הנו ר' שלוימל'ה מטרטקוב ולא עזריאל ממירופול. חשוב מכל, דמות המשולח אינה מופיעה; כמה מהתפקידים שהוא ממלא בעלילה ניתנים לדמויות אחרות, ורבים אחרים אינם.{{הערה|שם=ספרן|ספרן, עמ' 329.}}
שורה 89:
ב-31 בינואר 1922 העלתה 'הבימה' את הבכורה העברית של "הדיבוק", במשכנה דאז בתיאטרון סקרטריובה במוסקבה. זה היה המחזה השלישי שהעלתה הבימה, לאחר "נשף בראשית" ו"היהודי הנצחי". גם הפקה זו הפכה להצלחה גדולה, בקרב המבקרים לא פחות מאשר עם הקהל.{{הערה|Richard Evans. '''Experimental Theatre: From Stanislavsky to Peter Brook'''. Routledge, 1989. עמ' 37.}} [[חנה רובינא]], שקיבלה את התפקיד זמן קצר לפני כן לאחר שהמיועדת, שושנה אביבית, נטשה את התיאטרון, גילמה את לאה. [[נחום צמח]] הופיע כעזריאל, ומרים אליאס (שהוחלפה לאחר מכן בשלמה צבי ובשחקנים אחרים) שיחקה את חנן. המחזה הועלה בדיוק שלוש-מאות פעמים בברית המועצות: מאתיים-תשעים-ושתיים במוסקבה ושמונה בלנינגרד.{{הערה|יהושע א. גלבוע. '''לשון עומדת על נפשה: תרבות עברית בברית-המועצות'''. ספריית פועלים, 1977. עמ' 174.}} ב-18 בינואר 1926, בהופעת הסיום של התיאטרון לפני שעזבה 'הבימה' את ברית המועצות, בוצע "בין שני עולמות" במוסקבה על ידה בפעם האחרונה.{{הערה|איבנוב, עמ' 156.}} לאחר מכן יצאה 'הבימה' לסיבוב הופעות בינלאומי שארך כשנה וחצי, והציגה את 'הדיבוק' באירופה ובארצות הברית. מל גורדון כתב "רק בברלין זכה 'הדיבוק' לעידוד מהקהל המתבולל והלא-יהודי... גם בניו יורק, מרכזו הדמוגרפי של העולם היהודי, היה זה כישלון מסחרי... ההפקות בלשון הזרה בלבלו את הצופים, יהודים ושאינם כאחד."{{הערה|שם=גור}}
'בין שני עולמות' הוצג על אדמת ארץ ישראל לראשונה בידי חברי תיאטרון החובבים של [[גדוד שומריה]] שעסקו בסלילת כביש [[חיפה]]-[[רמת ישי|ג'דה]]. חברי הקבוצה לא זכרו את התאריך המדויק, אך החוקר [[פרדי רוקם]] הסיק כי היה זה זמן מה לאחר ה-4 בפברואר 1922; באותו יום פורסמה מודעת אבל על חבר שהתאבד, והבמאי [[יהודה יערי]] זכר כי קיבל עותק של "התקופה" עם המחזה בתרגום ביאליק כשבוע לאחר אותו מקרה. בהפקת החובבים שיחק יערי את חנן, חלוצה בשם רחל שינדלר הופיעה כלאה וחבר הגדוד [[אבא חושי]] היה עזריאל ממירופול.{{הערה|{{קתדרה||'הדיבוק' על כביש חיפה-ג'דה: על ההצגה הראשונה של 'הדיבוק' בארץ-ישראל|26.10(1)|26, דצמבר 1982, עמ' 193-186}}}} ב-8 ביוני 1922 הוצג המחזה לראשונה בתיאטרון מקצועי, כשמיכאל גור העלה אותו בתיאטרון הדרמטי בתל אביב, בעברית אך לפי הנוסח הוילנאי. ב-20 בפברואר 1926 עלתה בכורת "הדיבוק" לפי הנוסח של וכטנגוב ב
בתל אביב נערך ביוני 1926 דיון פומבי במחזה, שנודע כ"משפט הדיבוק". בשתי ישיבות ב-6 וב-16 בו, בהשתתפות קהל של כ-5,000 איש ואנשי תרבות ידועי שם, דנו חברי אגודת הסופרים העבריים בנתק בין נושא ההצגה לבין מציאות החיים בארץ והצורך לגייס את התרבות למאבקי החלוצים. כמו כן, הובע חשש לגבי התרבות העברית הצעירה, ש"אם נוסיף להלבישה בשדים, יש סכנה שתהיה לה קפוטה ארוכה, אבל לא גלימה של חול." לבסוף הוחלט לא להתנגד למחזה.{{הערה|דן אורין, '''תיאטרון בחברה'''', האוני' הפתוחה, 2008. עמ' 116.}}
| |||