קהילת יהודי בנגאזי – הבדלי גרסאות

]]{{ציטוט|אנגלית=|תוכן=נולדתי בשנת 1928 בבנגאזי, לוב. אבי היה סוחר עשיר ובבעלותו היו חנויות, 300 ראש בקר ורכוש רב. יש לי 3 אחים ו-5 אחיות. עד כיתה ג' למדתי בבית הספר האיטלקי, ואחר הצהריים למדתי אצל הרב בבית הכנסת. ב-9 בדצמבר 1940 פתחו הבריטים במתקפה על האיטלקים ששלטו בלוב וכעבור חודשיים כבשו את אזור קירינאיקה. הגרמנים שלחו עזרה, ובאפריל-מאי 1941 האיטלקים שבו ללוב. האיטלקים האשימו את היהודים בשיתוף פעולה עם הבריטים. אבי ואחי הבכור, ציון, ברחו מפני האיטלקים עם הצבא האנגלי והגיעו למצרים ולהודו. אחי רחמים נולד לאחר שאבא ברח. אימא, אני ואחיי, וכן סבא וסבתא נלקחנו עם קבוצה של כ-55 איש לבולוניה שבאיטליה. שוכנו במבנה בית ספר. לאחר כשנה, בשנת 1942 העלו אותנו על רכבת ונלקחנו למחנה ריכוז באינסברוק שבאוסטריה. הגברים הופרדו מהנשים. שהינו שם במשך כ-7 חודשים. אני זוכר את הרעב ואת 25 ההצלפות שחטפנו כעונש על כל דבר פעוט שעשינו. בתום התקופה החתימו אותנו הגרמנים על מסמך שלא קרה לנו דבר, והוחזרנו לצרפת. במרסיי היינו כשנה, ואחר כך חזרנו ללוב. אבא שלי ואחי ציון שבו מהודו והמשפחה התאחדה...|מקור=אליהו לביא - בן אברהם וסופי. יליד בנגאזי, לוב.|מרכאות=כן}}{{ציטוט|אנגלית=|תוכן=נולדתי בשנת 1934 בבנגאזי, לוב. אבי היה מוהל ומלמד בתלמוד תורה. היו לי עוד שישה אחים ואחיות [...] לאחר כשנה וחצי באיטליה נלקחנו למחנה ברגן-בלזן. חיטאו אותנו בדי-די-טי, גילחו את שערנו והכניסו אותנו למקלחות. בביתן שבו שוכנו היו דרגשים בני שתי קומות, על כל דרגש שכבו שלושה בני משפחה. בבוקר קיבלנו קפה, שהיו למעשה מים שחורים, ופרוסת לחם. בצהריים קיבלנו מרק ובו תולעים. התנאים במחנה היו קשים מנשוא. מי שניסה לגנוב אוכל תוך כדי עבודה במטבח, נורה במקום. אני זוכרת כי יום אחד חיפשתי לחם, גרמני הכה אותי בראשי ואיבדתי את ההכרה. בברגן בלזן היינו כשנה...|מקור=אסתר תמם - בת נסים ומזל לביא. ילידת בנגאזי, לוב.|מרכאות=כן}}▼