דוד וולפסון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: {{ס:\1|
מ הסבת תבנית מנהיג1 למנהיג
שורה 1:
{{מנהיג
{{מנהיג1
|שם=דוד וולפסון
|תמונה=[[קובץ:Wolffsohn David.jpg|250px]]
שורה 40:
 
==תולדות חייו==
וולפסון נולד ב[[שטעטל|עיירה]] דוֹרְבְּיַאנִי{{הערה|[http://data.jewishgen.org/wconnect/wc.dll?jg~jgsys~shtetm~-2613659 Darbenai, Lithuania], באתר Jewish Gen.}} שב[[ליטא]] (אז ב[[גוברניית קובנה|פלך]] [[קובנה]], ב[[תחום המושב]] היהודי של [[האימפריה הרוסית]]). אביו אייזק היה [[מלמד]] משכיל, ואמו פייגה, [[עקרת בית]], הייתה נצר למשפחת [[רב]]נים. וולפסון קיבל בבית הוריו חינוך דתי אדוק, ובשנת [[1872]] נשלח על ידיהם ל[[פרוסיה המזרחית]] שבצדו ה[[הקיסרות הגרמנית|גרמני]] של ה[[גבול]] ה[[רוסיה|רוסי]]-גרמני כדי להימנע מגיוס ל[[צבא האימפריה הרוסית|צבא הרוסי]]. בהגיעו לגרמניה התיישב וולפסון בעיר [[קליפדה|ממל]] (היום ב[[ליטא]]), שם פגש את רבה של העיר, הרב [[יצחק רילף]], אשר קיבל אותו כאורחו ותלמידו. רילף, שלימד את וולפסון [[גרמנית]] ו[[מתמטיקה]], היה הראשון שהכיר לו את הרעיונות של תנועת [[חיבת ציון]].
 
בשנות העשרים לחייו המשיך וולפסון לתור באזור מגוריו החדש ועסק במסחר. במסעותיו נתקל בין היתר ב[[סופר]] [[דוד גורדון]], התחבר אליו, התגורר בביתו ב[[ליק]] זמן מה וספג ממנו את רעיונותיו בנושאי חשיבותה של שיבת ציון. לאחר שחזר לממל בשנת [[1875]] עסק וולפסון במגוון רחב של עבודות: הוא מכר גפרורים, שימש כ[[סבל (מקצוע)|סבל]], עסק במסחר בחביות ואף מכר סחורות בשוק העיר. בשנת [[1880]] הפך לסוכן של חברת עצים בבעלות יהודית, תפקיד שבמהלכו סייר ונסע ברחבי [[אירופה]]. באחד ממסעותיו בגרמניה פגש וולפסון את מי שתהיה לאשתו, פאני יודל, נשא אותה לאישה ב-[[1880]] ואף ניסה להביא עמה ילד לעולם. אולם בכורו של וולפסון נולד כשהוא מת, ומאז מקרה זה לא הצליחו בני הזוג להביא עוד ילדים.
 
ב-[[1884]] הקים וולפסון עסק משלו לממכר עצים והיה לאיש אמיד. הוא תרם רבות לקהילה בעיר מגוריו ([[פאפנבורג]] שבגרמניה) ואף הקים בה [[בית כנסת]] מכספו. בשנת [[1888]], עם התרחבות עסקיו, עבר וולפסון להתגורר בעיר [[קלן]].
 
==פועלו הציוני==
שורה 51:
וולפסון הוא שעיצב את [[דגל ישראל]] בהשראת ה[[טלית]], וכן היה זה אשר נתן ל[[השקל הציוני|שקל הציוני]] את שמו.
 
עם תחילת [[המאה ה-20]] התלווה וולפסון למסעו של הרצל ל[[ארץ ישראל]] ול[[קושטא]]. במהלך הביקור ייסד וולפסון את [[אוצר התיישבות היהודים]], מעין [[בנק]] ששימש מנוע כלכלי ליישוב הארץ ונטע עץ דקל מפורסם במתחם [[ארזה]]. במהלך המסע התהדקו קשריהם של וולפסון והרצל, וכמחווה על כך קרא הרצל ל[[דמות ספרותית|דמות]] הראשית בספרו [[אלטנוילנד]] "דוד ליטבק", על שם ידידו. בנוסף לכך, ציווה הרצל ב[[צוואה|צוואתו]] להכיר בוולפסון כ[[אפוטרופוס]] של [[משפחת הרצל|ילדיו]] לאחר מותו.
 
[[קובץ:Group.JPG|שמאל|ממוזער|250px|קבוצת צירים בקונגרס הציוני השמיני 1907. <BR> מבין היושבים: הרב קובלסקי, הרב [[יצחק ניסנבוים]], ה. פרבשטיין, [[נחום סוקולוב]], דוד וולפסון, [[שאול פנחס רבינוביץ|ש. פ. רבינוביץ (שפר)]]]]