פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 17 בתים ,  לפני שנתיים
מ
הסבת פרמטרים בתבנית:מרכז מידע לאמנות ישראלית באמצעות AWB
סימון נולד בשנת [[1905]] ב[[ברלין]] שב[[גרמניה]]. הוא גדל ברובע הבווארי, שכונה בורגנית ומבוססת. אביו היה סוחר [[פחם]], שתחביבו היה איסוף עתיקות. סימון החל לצייר בגיל 5. בראיון עיתונאי סיפר כי נהג להכין בכתה, עבור חבריו ללימודים את התרגילים ברישום שהטיל עליהם המורה לציור כדי שיוכלו לצאת לשחק כדורגל בחצר.{{מקור}}
 
סימון למד בבית ספר חילוני-גרמני. בלחצם של הוריו, הוא החל ללמוד [[רפואה]] ב[[אוניברסיטת ברלין]] אולם הפסיק את לימודיו לאחר שני סמסטרים של לימודי [[אנטומיה]] ועבר ללמוד במסגרת הפקולטה לאמנות. סימון החל ללמוד פיסול אצל פרופ' [[קורט קלוגה]]. העיסוק בפיסול לא משך אותו ובשנת [[1926]] הוא נרשם לאקדמיה לאמנות ב[[פרנקפורט על נהר המיין]] בה למד ציור תחת [[מקס בקמן]] (Max Beckmann) ו[[רישום]] תחת הצייר [[פטר רסמוסן]], שהשפיע עליו רבות בתחום הרישום; סימון הצטרף אליו בסיוריו ב[[צרפת]], [[איטליה]] וב[[ספרד]]. בשנת [[1928]] עבר ל[[פריז]] ומשם ל[[מארסיי]] ול[[טולון]]. בטולון התיידד עם הצייר הצרפתי [[אנדרה דרן]], ממובילי תנועת ה[[פוביזם]], והושפע ממנו בתחום הציור בצבע. בטולון עבד סימון לפרנסתו בבניית כבישים.
 
בשנת [[1931]] חזר לפריז ללמוד ב[[בית ספר לאמנות יפה]] (Ecole Des Beaux-arts); במקביל קיבל מישרה של העורך הגרפי והאמנותי של השבועון המצויר "[[וו (מגזין)|וו]]" שהיה קשור ל[[ירחון]] ה[[אופנה]] היוקרתי "[[ווג]]". בשנת [[1934]] נשלח על ידי השבועון לסייע בהקמת סניף של "ווג" בניו-יורק, שם היה עד לעבודתו של הצייר [[דייגו ריברה]] על ציור-קיר הענק שלו ב"[[רוקפלר סנטר]]". הוא עבד בעבודות-עזר הקשורות לציור הקיר הזה והתיידד עם האמן. סימון סיפר בראיון עיתונאי כי הדבר השאיר עליו רושם עצום ושאז החל לחלום לראשונה לצייר ציורי קיר משלו.{{הערה|בשן, רפאל, ידיעות אחרונות, 6.4.1973 }} כשחזר לפריז, התפטר מהשבועון כי התברר לו שהשבועון נמכר למפלגה הפאשיסטית בראשותו של [[פייר לאוואל|לאוואל]]. בשנת 1935 הציג את יצירותיו בתערוכת-יחיד הראשונה שלו בגלריה "ז'אן קסטל" בפריז.
 
סימון עלה ב-[[1936]] לארץ ישראל כשבכיסו [[זיכרון דברים]] עם עיתון "[[הארץ]]" במטרה להקים [[שבועון]] מצויר ומצולם. ואולם, בהגיעו התברר כי עיתון "הארץ" נרכש על ידי [[זלמן שוקן]] והחוזה לא מומש.
 
סימון הצטרף ל[[קיבוץ]] [[גן שמואל]]. בקיבוץ עבד כפועל [[חקלאי]]; טרקטוריסט; שומר לילה; אחראי על כוורות-דבורים; וגם כטבח (סימון סיפר כי מתפקיד טבח "פוטר" מאחר ש{{ציטוטון|בבישולים שלי השתמשתי ביותר מידי חמאה}}).לאחר שנים, קיבל מהקיבוץ יום מנוחה אחד בשבוע לציור. בקיבוץ צייר מעט בשנים הראשונות ("הייתי חייב להיאבק עם המזכיר ועם הגזבר על כל שפופרת צבע"{{מקור}}). תנועת [[השומר הצעיר]], שאליה השתייך קיבוץ גן שמואל, הועידה אותו ללמד ציור בסמינרים שלה. היה פעיל בארגון הציירים והפסלים של [[הקיבוץ הארצי]] אחר-כך מינתה אותו לעורך הגרפי של עיתון [[על המשמר]]. הוא היה פעיל בארגון [[ההגנה]] ושירת במחלקת ההסוואה של [[הפלמ"ח]] ב[[מלחמת השחרור]]. הוא לא הלך בתלם האידאולוגי של התנועה בתחום האמנות, ולאחר ויכוחים ועימותים עם ראשי התנועה, שהושפעו מהסגנון והתפיסה הרשמית של האמנות הסובייטית שידועה בשם [[ריאליזם סוציאליסטי]], הוא נפרד מאשתו ועזב לבדו בשנת 1953 את קיבוץ גן שמואל לצמיתות אחרי שהיה חבר- קיבוץ 17 שנה. הוא עבר לתל אביב ופתח סטודיו לציור. ב-1962 עבר לגור בהרצליה פתוח ובמקביל היה לו סטודיו לציור בכפר האמנים [[עין הוד]].
 
בשנת [[1949]] השתתף בתערוכה הראשונה של קבוצת "[[אופקים חדשים]]", שנערכה ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות|מוזיאון תל אביב]] ובארבעה תערוכות קבוצתיות נוספות שלה. בשנת [[1951]] הופיע בפעם הראשונה בתערוכת-יחיד בחוץ-לארץ. בשנת [[1952]] הקים את המכון לאמנות ב[[אורנים - המכללה האקדמית לחינוך|סמינר אורנים]] יחד עם עוד מספר אמנים. בשנת [[1954]] הוא פרש מ"אופקים חדשים" ביחד עם [[מרסל ינקו]] ו[[אהרן כהנא]].
 
אשתו הראשונה הייתה שרה כץ, ילידת סלובאקיה, חברת גן-שמואל, ונולדו להם שתי בנות. אשתו השנייה הייתה ה[[אופנה|אופנאי]]ת [[פיני לייטרסדורף]]. היא הייתה תופרת-צמרת, תפרה תלבושות לתיאטרון ועיצבה בגדים עבור [[משכית]]. בהשפעתה ובעזרת מכריה בחוץ-לארץ יצאו סימון ולייטרסדורף למסע ממושך באירופה ובאמריקה הלטינית (מאמצע שנת 1953 עד קיץ 1955).
 
סגנונו הגרפי של סימון הצטיין בקווי מתאר שחורים וכבדים, באברים נפחיים ובקומפוזיציות
דינמיות ודחוסות. בכרזותיו מונף [[הדגל האדום]] בפאתוס מהפכני, ובאחת מהן נראית מעל ההמון צלליתו של [[לנין]] המובילה אותו באלכסון קדימה, לעבר הסיסמה "הקידמה והאחווה". בתחתיתה של כרזה אחרת, [[30 שנה למהפכת אוקטובר]] (1947 }), הופיעו הסיסמאות
"תחי מהפכת אוקטובר!" "תחי מלחמת ברית המועצות לחופש עמים ו[[לסוציליזם]]!"
 
בראשית שנות ה-50 שלט ברישומיו של סימון הקו הגרפי-איורי, שחשף את יכולתו הנרטיבית לספר סיפור שלם באיור אחד קטן. בהמשך, שימש הרישום את סימון כאמצעי טכני לתכנון ולהגדלה של ציורי-הקיר רחבי-המידות שביצע באותה תקופה.
 
בשנות ה-60 וה-70 הצטמצם תפקידו של הרישום למעמד של כלי-הכנה, המסמן את מיקומם של הצורות והצבעים במרחב הציור.{{הערה|על-פי מאמר שכתבה טלי תמיר על התערוכה שאצרה במוזיאון תל אביב לאמנות שנקראה "יוחנן סימון: דיוקן כפול". המאמר התפרסם בביטאון מכירה פומבית, גיליון 25, יולי-אוגוסט 2001, עמ' 6 -13}}
 
בהשפעת שלושת מוריו יצא סימון בשנים [[1954]] - [[1955]] למסעו הגדול למדינות [[אמריקה הלטינית]]; המסע הטביע חותם בל ימחה על דרכו באמנות-הציור ואפשר היה להבחין בראשיתו של סגנון חדש בהשפעת האמנות המופשטת הנפוצה ב[[ברזיל]].
 
===איורים לילדים ולמבוגרים===
סימון הצטיין באיורים לילדים אשר צייר בשנת עבודתו בעיתון "[[על המשמר לילדים]]" (1952); הוא עשה כן כשליח מטעם תנועת הקיבוץ הארצי, בהיותו חבר פעיל ב"ארגון הציירים והפסלים של הקיבוץ הארצי" שחייב את חבריו להתנדב לשנת-שירות בתנועה. הוא התגלה כמאייר נפלא בעל יכולת גבוהה בעיצוב סצנות קומיות והעשיר את הסיפורים לילדים באיורים מעניינים בסגנונות שונים שתאמו את העלילות המגוונות של הסיפורים.
 
סימון נהג לאייר את כל מכתביו לבנותיו ולידידיו, ולצד הטקסט הכתוב צייר את הנופים שראה ואת המעשים שעשה, ולפעמים, הוסיף את הדיוקן שלו כדמות קומית. כך, נהג בשינויים המתחייבים, בספר הסיפורים הברזילאים שלו, שכתב ואיתר במסעותיו באמריקה הלטינית בשנים 1954 – 1955.
 
סימון היה גם [[קריקטורה| קריקטוריסט]] מחונן, וצייר קריקטורות רבות ומשעשעות מחיי הקיבוץ, שהתפרסמו בעיקר בעלון-הקיבוץ.
 
====מגילות "איורים מחייכים" של מנהיגי התנועה====
 
בסוף שנת [[2010]] הופיע אספן אנונימי ומסר לידיו של [[יובל דניאלי]], ה[[אוצרות| אוצר]] של [[ארכיון הקיבוץ הארצי]] ב[[גבעת חביבה]] 5 מגילות שהיו ברשותו עם איורים, מהן 4 עם איורים לילדים; אגרת האיורים החמישית, המעניינת והנדירה מסוגה, נועדה למבוגרים; סימון צייר אותה בזמן ישיבה מתוחה וסוערת שהתקיימה בקיבוץ [[משמר העמק]] שבה נידונה השאלה אם על תנועת הקיבוץ הארצי להקים מפלגה פוליטית עצמאית. המגילה בצורה של גליל-נייר באורך של 3.80 מטר כללה 38 איורים על ריבועים שצלע כל אחת מהן 10 ס"מ, שהציגו רגעים מאותה ישיבה גורלית, בסגנון הומוריסטי-היתולי. יובל דניאלי מתאר את המגילה כך: {{ציטוט| תוכן=בהשראת הישיבה הסוערת, סימון מתאר בציוריו במגילה, כיצד פורצת התנועה עם הרעיון הסוציאליסטי וכובשת את העולם, עד לירח. הוא צייר את ראשי הקיבוץ הארצי [[יעקב חזן]], [[מאיר תלמי]] ו[[אליעזר כהן]] מארגנים טיסה לירח למעוניינים בהפצת הרעיון. בהמשך מתואר מסע הזוי שבו רואים חללית שממריאה מתוך הקיבוץ, עולה לשמיים ונוחתת על הירח, שם מקימים החלוצים קיבוץ חדש עם אהלים וחומה ומגדל. סימון הירשה לעצמו לגחך קצת. היו לו מנדט ואוטוריטה אמנותית לעסוק בזה. אף שסימון היה יוצר רציני שהירבה להתמודד עם ה[[נרטיב]] של עבודה ו[[קומונה]], הוא הירבה לעסוק גם ב'איור המחייך'. להערכתי, זו הייתה בשבילו דרך של הרפייה מהרצינות, ולחברי הקיבוץ הוא איפשר לחייך, במסכת חיים מאוד נזירית וקשת-יום של אותה תקופה |מקור="ציורים מ-42' מתארים אחרת את הווי הקיבוץ", אלי אשכנזי, עיתון "הארץ", 26.5.2006|מרכאות=כן}}
 
===נופי הנגב===
אולם, כשעזב סימון את הקיבוץ, הוא אכן היפנה בפועל עורף לריאליזם הסוציאליסטי והפך להיות צייר עירוני שחזר להתנסויות האמנותיות המודרניות שחווה בשנות חייו [[בוהמה|הבוהמיות]] בפריז. חרף ההפשטה בציוריו, הם היו די ברורים ומובנים, צבעוניים ואופטימיים.
 
מהציור המופשט הווגטטיבי אל עבר הציור [[סוריאליזם|הסוריאליסטי]] המרחק לא היה רב אצלו. בשנתיים האחרונות לחייו, [[מוטיב (ספרות ואמנות) |המוטיבים]] הצמחיים הפכו לא-מציאותיים ועטו מימד סוריאליסטי, [[אירוטיקה|אירוטי]] וניכרה בציוריו השפעתו של הצייר הספרדי [[חואן מירו]].
 
==מעבודותיו==
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Yohanan Simon|שם ויקישיתוף=יוחנן סימון}}
*{{מרכז מידע לאמנות ישראלית|מספר=274799}}
* [http://www1.amalnet.k12.il/sites/Mifgashim/Pages/SimonYohanan.aspx יוחנן סימון] בעמלנט.
* [http://readingmachine.co.il/home/contribs/author_257 באתר מכונת קריאה]
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
 
{{מיון רגיל:סימון, יוחנן}}
[[קטגוריה:ציירים ישראלים]]
21,120

עריכות