המחתרת היהודית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←תפיסת המחתרת: דיוק ע"פ אחים יקרים |
עריכה, אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=התארגנות של יהודים לפגיעה בפלסטינים|אחר=|ראו=[[המחתרת היהודית (פירושונים)]]}}
'''המחתרת היהודית''' הוא שם שניתן למספר התארגנויות שונות של [[יהודים]] שביצעו פעולות [[טרור]] נגד [[פלסטינים]] בראשית [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], במסגרתן רצחו בירי ו[[רימון יד|רימונים]] שלושה סטודנטים אקראיים, פצעו עשרות אחרים, ניסו להתנקש בחייהם של שלושה [[ראש עיר|ראשי ערים]]
== הנהגה ==
שורה 11:
== הרקע להקמה ==
הרקע להקמת ההתארגנות היה שורה של מעשי טרור מצד הערבים כלפי המתנחלים והתערערות תחושת הביטחון של המתנחלים. ב-[[2 במאי]] [[1980]] תקפו [[מחבל]]ים באמצעות רימונים ו[[נשק אוטומטי]] קבוצת תלמידי ישיבה מקריית ארבע שהיו בדרכם ל[[בית הדסה]] ב[[חברון]]. שישה נרצחו ו-16 נפצעו. המתנחלים טענו שהדבר הוכיח את אוזלת היד של מדיניות היד הרכה כלפי הפלסטינים. ממשלת ישראל הגיבה לפיגוע בגירושם ל[[ירדן]] של שלושה אישי ציבור פלסטינים (ראש עירית
== פעילות ==
שורה 23:
אחרי הפיגוע במכללה האסלאמית התגברו הניסיונות לעלות על עקבותיה של המחתרת. לפחות אחד המסלולים שהובילו את ה[[שירות ביטחון כללי|שב"כ]] לתפיסתה עבר דרך [[דוד בארי]]. כמה מאנשי המחתרת, אותם הכיר בארי, הציעו לו להצטרף לפעולותיה, ובארי סירב לכך. הוא לא פנה לכוחות הביטחון, אולם בעזרת מניפולציה שהשב"כ הפעיל עליו נחשפו אנשי המחתרת איתם היה בקשר. הוא זומן בתואנה שהארגון מבקש לגייס אותו לשורותיו, ונחקר ב[[פוליגרף]]. הוא נשאל האם היה שותף, ולו בידיעה, לפיגועים בערבים והשיב בשלילה. נאמר לו שהפוליגרף גילה בעיה בתשובתו והחוקרים שכנעו אותו לכתוב על פתק ולו רמז מן הדבר שאותו הוא מסתיר תוך הבטחה כי לא יעיינו בפתק במטרה שיוכלו להשלים את הבדיקה. השב"כ שחזר את הכתוב בפתק, למרות שבארי קרע אותו לגזרים והשליכו לפח. אחרי שעומת עם הפתק מיהר בארי להזהיר את האנשים ששמותיהם היו רשומים בו{{הערה|{{הארץ|דני רובינשטיין|כישלון צורב של מועצת יש"ע|1.1558482|שיחה עם כרמי גילון}}{{ש}}חגי סגל, '''אחים יקרים''', עמ' 156-7. סגל לא נוקב בספרו בשמו של בארי, אך מתאר את השתלשלות האירועים באופן דומה לגילון}}.
למרות החשיפה, השב"כ לא מיהר לעצור את אנשי המחתרת, וחיכה להזדמנות לתפוס אותם "על חם". ב-[[27 באפריל]] [[1984]]
==המשפט והשחרור==
שורה 30:
בספרו "אחים יקרים", כותב [[חגי סגל]], אחד מחברי המחתרת, כי הליך המעצר לווה ביחס נוקשה מצד השב"כ והמשטרה. הוא הוסיף וטען כי המידע הגיע לשב"כ באמצעות סחיטת המידע באמצעים שאינם כשרים.
למן מעצרם הוקם לובי ציבורי שפעל לשחרורם. בראש הלובי עמד הרב [[יהודה חזני]]. 300,000 אזרחי ישראל חתמו על עצומה שיזם הוועד, שדרשה את שחרורם{{הערה|שם=שרגאי|1='''הר המריבה''' [[נדב שרגאי]], בהוצאת "כתר הוצאה לאור" ירושלים 1995, עמוד 132}}. לאחר [[עסקת ג'יבריל]] טענו התומכים בשחרור חברי המחתרת שאין להשאירם בכלא, לאחר ששוחררו 1,150 [[אסיר ביטחוני|אסירים ועצירים ביטחוניים]] ערבים שהיו כלואים בישראל, ואף הועלתה ב[[הכנסת|כנסת]] [[הצעת חוק פרטית]] ברוח זו, שנדחתה. בסקר שערכה אז ד"ר [[מינה צמח]] עלה, כי 73% מאזרחי ישראל היהודים תמכו בשחרור חברי המחתרת{{הערה|
== חברי המחתרת המורשעים ==
| |||