גן (נוי) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מושגי יסוד הקשורים לגן |
←גן נוי פרטי: היסטוריה של הסגנונות העיקריים |
||
שורה 13:
הטיפול בגנים נקרא '''[[גינון]]''' (או גננות) והוא [[מקצוע]] בו עוסקים גננים וכמו כן הוא גם תחביב ופעילות פנאי של אנשים רבים. מקצוע עיצוב ותכנון השטחים הפתוחים נקרא '''[[אדריכלות נוף]]''', והוא תחום התמחות בפני עצמו, הכולל גם תכנון גנים.
==גן נוי פרטי בזמננו==
גן נוי פרטי מהווה חלק
בגינה הפרטית מצוי מגוון רב של צמחים. הגיוון הוא חלק מהיופי שלה. לרוב היא תכלול פרטים מסוגי הצמחים הבאים: [[שיח|שיחים]], [[בן שיח|בני שיח]], [[מטפס]]ים, צמחים ריחניים, צמחי צל, [[ורד|ורדים]], [[קקטוס]]ים ומעט [[עץ|עצים]] - תלוי בשטח המוקצב לגינה.
שורה 25:
[[קובץ:Hanging Gardens of Babylon.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תיאור ציורי מאוחר של [[הגנים התלויים בבבל]]]]
[[קובץ:SF Japanese garden11.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[גן יפני]]]]
גני נוי קיימים מקדמת דנא. הגנים הראשונים שהוקמו וטופלו לצורכי פנאי ונוי, בניגוד לגנים שהצמיחו תוצר חקלאי (גם אם לצרכים ביתיים), התפתחו כבר בערים הראשונות של [[מסופוטמיה]] העתיקה. ידועים במיוחד [[הגנים התלויים בבבל]] שאף חשבו כי שולבו בארמונו של [[נבוכדנצר השני]].
במשך כל העת העתיקה היו גני נוי נחלתם של מלכים,
במסורת המערבית, נהוג להבחין בין גן פורמלי לגן בסבגון חופשי. הגן הפורמלי הינו גן גיאומטרי וסימטרי המתפתח על מדרון, לפי ציר ליניארי בעל התחלה וסוף: לא משייכים את גן הרנסנס האיטלקי (לדוגמה: וילה לנטה בבניאיה, גני בובולי בפירנצה) וגן הבארוק הצרפתי (לדוגמה: גני וו-לה-ויקומטה וגני וורסייל בצרפת, וגני מלכים ברחבי אירופה (קזרטה באיטליה, ארנחואז בספרד, פטרהוף שליד סן פטרסבורג ועוד).
לקראת מחצית [[המאה ה-18]] החלו להופיע פארקים בסגנון חופשי יותר, המשתרעים על פני שטחים גדולים, המבוססים על טיול מעגלי מסביב לאמת מים או אגם מלאכותי, על ידי הצבת סדרת סצנות משתנות לאורך המסלול, כאשר בכל מקום בגן אפשר להינות ממבט על סצנה שונה. התפתחות זו קוראת באנגליה, והיא ידועה בשם "תנועת גני הנוף" באנגליה (Landscape Garden movement), אם כי מדובר לרוב בפארקים גדולים. המעבר מהגן הפורמלי לגן האנגלי כרוך במהפכה עיצובית, מחשבתית ותפיסתית, כאשר יש רצון מודע להתנהר מהתכנון הגיאומטרי הנוקשה ושאינו מאפשר שינויים בגן. יש דימיון תפיסתי בין הגן האנגלי במאה ה-18 לבין הגן הסיני, ויש הטוענים כי התפתחות הגן האנגלי התאפשרה בעקבות הידע שהגיע לאירופה על גנים סיניים, אם כי יש גם חוקרים רבים שאינם מקבלים טענה זו. הפארק האנגלי במאה ה-18 בעל מספר סגנונות: הסגנון האוגוסטי, לפיו משוחזרים בגן מבני בתי מקדש יוונים ורומיים, הסגנון הציורי (picturesque), לפיו נוצרות בפארק סדרת תמונות המושפעות מהציור (בעיקר של קלוד לורין, פוסין, טורנר), ומתפתח טעם המשווה ערך אסתטי ל"ציורי המחוספס", כלומר לשימוש רב של סלעים בלתי מסותתים בגדלים שונים. ועוד, נמצאים בפארקים אנגליים אלה גם מרכיבים בהשפעת האדריכל הרנסנסי אנדריאה פלדיו (בעיקר גשרים ומודלים של וילות), וכן מבני גן בסגנון ניאוגותי, או חורבות של מבנים עתיקים (חורבות אמיתיות וגם מבנים המדגמנים חורבות). הפארק האנגלי מדגיש את התחושות והרגשות הנוצרות במשך הטיול בו, בניגוד לגנים הפורמליים, שהם גנים רציונליים במהותם. הפארק האנגלי במאה ה-18 הוא פארק המתפתח גם באזור חקלאי, מוקף שדות, וכן פארק איילים, הממוקמים מעבר לתעלת הפרדה, הנקראת הא-הא. תעלה זו מפרידה בין גני הנוי (pleasure grounds) לבין הפארק, ובעיקר בין האזור בו יש בעלי חיים גדולים לבין האזור המיועד לבני אדם. הפארק האנגלי הוא ביסודו קשור למבנה של בני אצולה או בורגנות גבוהה ועשירה. ממנו יתפתחו במחצית המאה ה-19 הפארקים הציבוריים הראשוניים, כמו בוט שומון (Buttes Chaumont, 1867) ובכל רחבי אירופה, כאשר במרכזם אגם מלאכותי וטיול מסביבו. הפארק האנגלי השפיע רבות על עיצוב הגן בכלל, אך מתחילת המאה ה-19 וכן עד תחילת המאה ה-20, יש חזרה מסוימת לעיצוב הפורמלי, המתאים יותר בסמוך למבנה, והמתאפשר גם על שטחים קטנים. במחצית השניה של המאה ה-19, יש פארקים וגנים אקלקטיים, המשלווים את שני הסגנונות יחדיו. בגינה המודרנית, של שנות ה-20 והשלושים למאה הקודמת, צופים אני בחזרה לתכנון הגיאומטרי, עם ניסיון מסוים להתנהר מהסימטריה.
==ראו גם==
|