האימפריה הקרולינגית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 7:
[[קובץ:Aachen Domschatz Bueste1.jpg|שמאל|ממוזער|250 פיקסלים|פסל ראשו של קרל הגדול- המפורסם ביותר מתקופתו]]
קרל הגדול נחשב לגדול קיסרי האימפריה ומייסדה, וכנראה גם לקיסר המשפיע ביותר על הבאים בתור במורשתו. קרל נולד בעיר [[לייז']].<ref>{{Citation|last=Herodotus MK2 The Father of History|title=Dynasties The Holy Roman Empire|date=2017-02-10|url=https://www.youtube.com/watch?v=mYm6mSpmz0w|accessdate=2017-03-17}}</ref> אביו, פפין הגוץ הוביל להורשת המלוכה הפרנקית לשני בניו הביולוגיים- קרל ואחיו קרלומאן. קרלומאן לא האריך ימים אך הספיק לשלוט במשך כשלוש שנים עם אחיו קרל על העם הפרנקי. בשנת 771 נפטר קרלומאן וקרל עצמו נשאר לבד בשלטון. כשעלה קרל לשלטון הוא למעשה קיבל ממלכה שהתבססה עד עתה על לחימה מתמדת וגבורת לוחמים שאפיינה חלק מתרבותה קרל בתורו החליט להמשיך תרבות זאת ויצא למסעות צבאיים מרובים. הראשון בין כל המסעות האלו היה אל מזרח הממלכה כשהוא מתמודד עם צבא סקסוני בשנת 772-מסע צבאי שיסתיים בניצחון מוחץ ושיהיה אחד מהדברים שיקנו לו את התואר "הגדול". המסע הצבאי למעשה היה גם למסע דתי כשקרל הביא אל הסקסונים את הנצרות הקתולית. הוא יצא אל המסע לאחר אסיפה בוורמס כשהוא עובר את נהר הריין אל כיוון הסקסונים. באופן סמלי קרל זרק אליל שהיה מוצב באהרנבורג (Ehrenburg ) בשם אירמינסול (Irminsul)-אות להיותו כובש נוצרי שבא להמיר את דתו של העם הסקסוני-האות הזאת הייתה למעשה מאוד משמעותית מפני שלאותו האליל ( או כפי שחלק מהחוקרים סבורים כי היה זה אף עמוד הקשור אל העם הטווטוני) הייתה חשיבות רגשית ודתית עצומה בקרב בני המקום. סך כל המסעות כנגד הסקסונים ביחד עם הסלאבונים (Slavonians, עם נוסף שחי לצד מזרח הממלכה) וההונים עמדו על 23 בטווח זמן של 30 שנה. הם הובלו בחלק מהפעמים על ידי קרל עצמו ובפעמים אחרות על ידי מקורביו והם בניו. בשנת 773 הייתה התערבות נוספת אך הפעם רק באיטליה כשהוא למעשה מגבה מבחינה צבאית בצורה חיונית לאפיפיור כנגד העם הלומברדי שחי דאז בצפון איטליה של היום.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Lewis Sergeant|שם=The Franks: From thier Origin as a Confedracy to the Establishment of the Kingdom of France and German Empire|מו"ל=Createspace Independent Publishing Platform|שנת הוצאה=2014|פרק=XVI. Charles the Great}}</ref>
 
לאחר הכיבושים בסקסוניה פנה קרל אל איטליה שם כבש את אזור לומברדיה של היום ושחרר את הטריטוריות של רומא מידיו של [[דסידריוס, מלך לומברדיה|דסידריוס]] (,Desiderius, [[:en:Desiderius|ראה אנ']]), מלך הלומברדים. מהלך צבאי זה גרם למפלה של הממלכה הלומברדית וקבלת כתר הברזל הלומברדי לידיו של קרל. אותה התקןפה תקופה זאת סומנה גם כההתחלה לכינויו בפי נתיניו-Charles le Magne, כלומר השם קרל בתוספת המילה "הגדול". הכיבושים התחדשו בשנת 774 כנגד הסקסונים כשהוא הפעם מתכוון להראות כי בכוח הנצרות ובכוח ידו את היכולת לנצח במעין מלחמת הדת שהתרחשה בין הסקסונים לפרנקים. כך הוא הביא איתו מינסיונרים רבים המחזיקים בידם צלב בלבד במלחמותיו.בכל מקום חשוב בו מצא קרל אליל הוא הציב בו צלב, כסמל לשינוי הנוצרי שהוא מוביל ואף לעיתים בנה במקום כנסייה, כדי לא לנתק את הפולחן שכבר מקושר למקום וכדי להפנות אותו אל ישוע מנצרת. הוא נתקל בהתנגדות רבה מצד התשובים הסקסונים שאף העלו באש פעמים רבות את הכנסיות שהקים במקום. עם זאת דבר זה לא מנע או עצר את תהליך ההתנצרות של הסקסונים והוא היה במגמת עלייה כל הזמן.<ref>{{צ-ספר|מחבר=Lewis Sergant|שם=The Franks: From their Origin as Confederacy to the Establishment of the Kingdom of France and the German Empire|מו"ל=Createspace Independent Publishing Platform|שנת הוצאה=2014|פרק=XVI Charles The Great}}</ref>
 
=== הכתרתו של קרל הגדול לקיסר ===