צפירת זיכרון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 12:
==בישראל==
===יום הזכרון לחללי צה"ל===
צפירות זיכרון ב[[ישראל]] נשמעו לראשונה ב[[נובמבר]] [[1949]] בזמן קיומן של הלוויות חללי קרבות ביוזמתן של מספר מועצות מקומיות בישראל, על פי הדוגמה שהייתה נהוגה ב[[הממלכה המאוחדת|בריטניה]] באותה העת. דפוס זה אומץ שנה לאחר מכן במסגרת הטקסים הממלכתיים שנערכו לזכר חללי מלחמת העצמאות, ועם קביעתו של יום הזיכרון ב-ד' באייר שולבה צפירת הזיכרון בטקסי יום הזיכרון. צפירה ראשונה בת דקה{{הערה|{{חרות||רדיו|1951/05/09|00328}}}} הושמעה ב-7:00 בבוקר בעת העלאת נר זכרות בבתי הקברות הצבאיים וצפירה שנייה הושמעה לפנות ערב במעבר בין יום הזכרון ליום העצמאות, כשלאחריה שתי דקות דומייה{{הערה|{{חרות||ד' באייר — יום הזכרון הכללי לגבורי מלחמת השחרור|1951/04/06|00803}}}}{{הערה|{{הצופה||תושבי ישראל מתיחדים|1951/05/10|00403}}}}. הצפירה הושמעה ממערכות הכריזה של [[הג"א]], אך גם מספינות, בתי חרושת ומכבי האש{{הערה|{{על המשמר||דומייה תוכרז ביום־הזכרון לחללי מלחמת־השיחרור|1951/04/25|00109}}}}, כמו גם ברדיו. בשנת 1952 הועברה הצפירה הראשונה לשעה 12:45 בעת קיום טקסי הזכרון בבתי הקברות הצבאיים{{הערה|{{חרות||רדיו|1952/04/29|00318}}}} ומשך הדומייה הוארכה לשלוש דקות{{הערה|{{על המשמר||היום ערב חג העצמאות, יתייחד העם עם זכר חללי מלחמת השיחרור|1952/04/29|00109}}}}. בשנת [[1953]] הושבה הצפירה הראשונה לשעה 7:00 בבוקר והדומיה בסוף היום שבה להיות שתי דקות{{הערה|{{חרות||החגיגות בפ"ת|1953/04/16|00304}}}}{{הערה|{{הצופה||יום ההתיחדות עם זכר לוחמי הקוממיות|1953/04/16|00407}}}}. בחיפה הושמעה צפירה גם ב-11:00 בבוקר בעת הטקסים בבתי הקברות הצבאיים{{הערה|{{הצופה||אזרחי ישראל התייחדו עם זכר חללי המלחמה|1953/04/20|00102}}; {{הצופה||המשך|1953/04/20|00205}}}}.
מתכונת זאת של צפירה בבוקר וצפירה של 2 דקות בערב נמשכה במהלך שנות ה-50{{הערה|{{חרות||תכנית יום העצמאות בירושלים|1955/04/21|00300}}}}{{הערה|{{דבר||סדרי יום הזכרון לחללי צה"ל|1957/04/03|00504}}}}{{הערה|{{הצופה||תכנית ארצית לחגיגות העצמאות|1958/04/20|00210}}}}{{הערה|{{דבר||שידורי ישראל|1958/04/24|00522}}}}. בשנת [[1958]] קיבלה הממשלה את המלצות ועדה שדנה בדבר וקבעה את הצפירה למשך של שתי דקות.{{הערה|מ' עזריהו, '''פולחני מדינה: חגיגות העצמאות והנצחת הנופלים''', שדה בוקר, 1995, עמ' 154 - 155.}}{{הבהרה|לא ברור מה נקבע אז ועל איזו ועדה מדובר}} משנת 1958 נקבעו שלוש צפירות ארציות: האחת בשבע בבוקר, שנייה בעשר בבוקר ושלישית בסיום יום הזכרון{{הערה|{{הצופה||תכנית ארצית לחגיגות העצמאות|1958/04/20|00210}}}}{{הערה|{{דבר||העס בישראל התייחד ביום הזכרון עם זכר חללי מלחמת הקוממיות|1958/04/25|00103}}}}{{הערה|{{מעריב||צפירה ממושכת תפתח מחר יום הזכרון לחללים|1959/05/11|00407}}}}. הצפירה ב-10:00 בבוקר היתה למרכזית והצפירות האחרות קוצרו{{הערה|{{מעריב||3 צפירות יבשרו יום הזכרון|1960/04/29|00107}}}}{{הערה|{{הצופה||צפירות ביום הזיכרון|1961/04/18|00403}}}}{{הערה|{{מעריב||הערב מתחיל יום הזכרון של צה"ל|1964/04/14|00108}}}}{{הערה|{{מעריב||טקסי יום הזכרון ממוצ"ש|1966/04/22|00109}}}}{{הערה|{{מעריב||טקסי הזכרון לחללי צה"ל|1968/04/30|00108}}}}.
בשנת 1969, לאור התארכות יום הזכרון מ-12 שעות ל-24 שעות, הועברה הצפירה הפותחת את יום הזיכרון משעה שבע בבוקר לשעה 7:00 בערב הקודם{{הערה|{{מעריב||הערב ייפתח יום הזיכרון לחללי צה"ל בצפירה ובהדלקת נר זיכרון|1969/04/21|00204}}}}.
שורה 20 ⟵ 21:
בתחילת [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], בוטלה הצפירה השלישית לציון תום יום הזיכרון ותחילת [[יום העצמאות]], לאור ביקורת קשה על המעבר החד שגרמה צפירה זו בין תוגת היום לחגיגות העצמאות.
חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל קובע: "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/chok_yom_hazikaron.htm#2|כותרת=חוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל|אתר=אתר הכנסת|תאריך_וידוא=2016-05-07}}}}. בערב יום הזיכרון מושמעת הצפירה בשעה 20:00, והיא פותחת את טקסי יום הזיכרון ברחבת [[הכותל המערבי]] במעמד [[נשיא מדינת ישראל]], ה[[ראש המטה הכללי|רמטכ"ל]] ובני המשפחות השכולות. ביום הזיכרון מושמעת הצפירה בשעה 11:00 בבוקר, בפתיחת טקסי האזכרה הממלכתיים ב[[בית קברות צבאי|בתי הקברות הצבאיים]].▼
בשנת [[1959]] נקבעה צפירת זיכרון גם ב[[יום הזיכרון לשואה ולגבורה]]{{הערה|{{דבר||נקבעו הוראות ליום הזכרון לשואה ולגבורה בכ"ז ניסן|1959/04/30|01020}}}}.▼
===ביום השואה===
חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://main.knesset.gov.il/About/Occasion/Pages/ShoahLaw.aspx|כותרת=חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה|אתר=אתר הכנסת|תאריך_וידוא=2016-05-07}}}} קובע: "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים". ביום השואה מושמעת הצפירה בשעה 10:00 בבוקר ולאחריה מתקיימים אירועי זיכרון במקומות שונים ברחבי הארץ.▼
▲בשנת [[1959]] נקבעה צפירת זיכרון גם ב[[יום הזיכרון לשואה ולגבורה]]{{הערה|{{דבר||נקבעו הוראות ליום הזכרון לשואה ולגבורה בכ"ז ניסן|1959/04/30|01020}}}}.
כיום, ביום הזיכרון לשואה ולגבורה נשמעת צפירה אחת בת שתי דקות.
▲חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל קובע: "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/chok_yom_hazikaron.htm#2|כותרת=חוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל|אתר=אתר הכנסת|תאריך_וידוא=2016-05-07}}}}. בערב יום הזיכרון מושמעת הצפירה בשעה 20:00, והיא פותחת את טקסי יום הזיכרון ברחבת [[הכותל המערבי]] במעמד [[נשיא מדינת ישראל]], ה[[ראש המטה הכללי|רמטכ"ל]] ובני המשפחות השכולות. ביום הזיכרון מושמעת הצפירה בשעה 11:00 בבוקר, בפתיחת טקסי האזכרה הממלכתיים ב[[בית קברות צבאי|בתי הקברות הצבאיים]].
▲חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://main.knesset.gov.il/About/Occasion/Pages/ShoahLaw.aspx|כותרת=חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה|אתר=אתר הכנסת|תאריך_וידוא=2016-05-07}}}} קובע: "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים". ביום השואה מושמעת הצפירה בשעה 10:00 בבוקר ולאחריה מתקיימים אירועי זיכרון במקומות שונים ברחבי
===בהזדמנויות אחרות===
בישראל היו מספר אירועים שבעקבותיהם הוכרז אבל לאומי חד-פעמי, אבל שכלל גם השמעת צפירת דומייה. שלושה אירועים כאלו היו; ביום הלוויתו של [[דוד בן-גוריון]] ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל ב[[דצמבר]] [[1973]], [[אסון צור הראשון]] ב[[נובמבר]] [[1982]], וביום הלווייתו של ראש הממשלה [[יצחק רבין]] ב[[נובמבר]] [[1995]]. כיום נהוג להשמיע צפירות דומייה מעט ככל האפשר, והשמעתן מחוץ למועדים הקבועים נדירה.
בעניין עתירה ל[[בג"ץ]] שביקשה לתחום את השמעת הצפירה רק למרחב בו מתקיימים טקסי זיכרון, כתב השופט [[צבי זילברטל]]:▼
{{ציטוט|תוכן=הצפירה בימי הזכרון מבטאת ומסמלת את הסולידריות של כלל חלקי העם, על מגזריו השונים, עם זכרון הנופלים והנספים, ומושמעת בהשראתה של הוראת חוק העולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אמת, אין מדובר ב"דומיה" גרידא, עליה הורה המחוקק, אלא דווקא בצפירה המלווה את דומיית הציבור, מכריזה עליה ומדגישה אותה. הנה כי כן דומה, כי מדובר ב"דומיה זועקת" – ביטוי חי לתחושת הכאב הקולקטיבית על המתים... כאב שאינו תחום, ואינו צריך להיות תחום, ל"מקומו הטבעי" – טקסי הזכרון בלבד"... אלא דווקא "מקומו הטבעי" הוא המקום בו יש לבטא את הכאב הקולקטיבי – המרחב הציבורי... מדינות דמוקרטיות שונות, מלבד ישראל, בוחרות לציין ימים מיוחדים בחייה של אומה דווקא במרחב הציבורי - אם באמצעות צפירות או מאפיינים ווקאליים אחרים... הצפירה אינה "פולשת" אל המרחב הציבורי, אלא מבטאת אותו רגע אחד בו האומה מתאחדת ומתייחדת במרחב הציבורי עם זכרון בנותיה ובניה שנפלו במערכות ישראל ובפיגועי הטרור, ושנרצחו בשואה. בכך לא נפגעת כל זכות של מי שאינו מעוניין להיות שותף לאותו רגע קשה ומאחד, אף שהדומיה הקבועה בחוק מתבקשת ומחייבת.|מרכאות=כן|מקור=[http://elyon1.court.gov.il/files/13/560/021/l03/13021560.l03.htm בג"ץ 2156/13, אלחנן אסתרוביץ נ. מדינת ישראל]}}▼
===עמדות בציבוריות הישראלית כלפי הצפירה===
שורה 39 ⟵ 41:
גם בקרב הציבור הערבי במדינת ישראל יש המתנגדים לצפירה.{{הערה|{{nrg|אמל זיאדה|מה עושה ערבי בצפירה|079/223|30 באפריל 2006||5}}}}{{הערה|{{ynet|יונת אטלס|צפירה בלשכת האוכלוסין: בדואים צחקו ואכלו|3540650|7 במאי 2008}}}}
▲בעניין עתירה ל[[בג"ץ]] שביקשה לתחום את השמעת הצפירה רק למרחב בו מתקיימים טקסי זיכרון, כתב השופט [[צבי זילברטל]]:
▲{{ציטוט|תוכן=הצפירה בימי הזכרון מבטאת ומסמלת את הסולידריות של כלל חלקי העם, על מגזריו השונים, עם זכרון הנופלים והנספים, ומושמעת בהשראתה של הוראת חוק העולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אמת, אין מדובר ב"דומיה" גרידא, עליה הורה המחוקק, אלא דווקא בצפירה המלווה את דומיית הציבור, מכריזה עליה ומדגישה אותה. הנה כי כן דומה, כי מדובר ב"דומיה זועקת" – ביטוי חי לתחושת הכאב הקולקטיבית על המתים... כאב שאינו תחום, ואינו צריך להיות תחום, ל"מקומו הטבעי" – טקסי הזכרון בלבד"... אלא דווקא "מקומו הטבעי" הוא המקום בו יש לבטא את הכאב הקולקטיבי – המרחב הציבורי... מדינות דמוקרטיות שונות, מלבד ישראל, בוחרות לציין ימים מיוחדים בחייה של אומה דווקא במרחב הציבורי - אם באמצעות צפירות או מאפיינים ווקאליים אחרים... הצפירה אינה "פולשת" אל המרחב הציבורי, אלא מבטאת אותו רגע אחד בו האומה מתאחדת ומתייחדת במרחב הציבורי עם זכרון בנותיה ובניה שנפלו במערכות ישראל ובפיגועי הטרור, ושנרצחו בשואה. בכך לא נפגעת כל זכות של מי שאינו מעוניין להיות שותף לאותו רגע קשה ומאחד, אף שהדומיה הקבועה בחוק מתבקשת ומחייבת.|מרכאות=כן|מקור=[http://elyon1.court.gov.il/files/13/560/021/l03/13021560.l03.htm בג"ץ 2156/13, אלחנן אסתרוביץ נ. מדינת ישראל]}}
==ראו גם==
| |||