המלוכה הנורווגית – הבדלי גרסאות

עוד לפני תחילת ההיסטוריה המתועדת של נורווגיה, נכנסו מלכיה לתפקידם בטקס בו הם נשבעו לקיים את חוקי הארץ וראשי השבטים נשבעו להם אמונים. טקס ה[[הכתרה]] הראשון בנורווגיה ובסקנדינביה כולה התקיים ב[[ברגן]] ב-[[1163]] או ב-[[1164]]. במשך שנים רבות היו נהוגים הן טקס שבועת האמונים והן טקס ההכתרה, כך שהמלך שאב את סמכויותיו הן מאנשי האצולה והן מהכנסייה. טקס ההכתרה סימל את העובדה שהמלך החזיק בממלכה כ[[פייף]] של אולף הקדוש, המלך הנצחי של נורווגיה. טקס שבועת האמונים האחרון התקיים ב-[[1648]] ב[[טירת אקרשהוס]]. טקס ההכתרה האחרון ב[[ימי הביניים]] התקיים ב-[[1514]] במהלך תקופת המונרכיה האבסולוטית (1814-1660) הוכתרו המלכים ב[[קופנהגן]]. כיום מתקיים טקס דומה לטקסי שבועת האמונים שנערכו בעבר, שבו המלך נשבע אמונים לחוקה בנוכחות חברי הפרלמנט. חוקת [[1814]] קבעה שטקסי ההכתרה יתקיימו ב[[קתדרלת נידארוס]] שב[[טרונדהיים]]. מהלך זה חידש את הקשר עם מקום הקבורה המקודש של המלכים הקודמים. הפרק בחוקה הדן בטקס ההכתרה בוטל ב-[[1908]]. כאשר עלה [[אולף החמישי, מלך נורווגיה|אולף החמישי]] לכס המלוכה ב-[[1957]], הוא ביקש עדיין לקבל את ברכתה של הכנסייה למלכותו ואז הונהג טקס הענקת הברכה למלך. טקס זה הוא טקס פשוט, אך הוא עדיין מתקיים בקתדרלת נידארוס ונעשה בו שימוש בסמלי המלכות (הכתר, החרב המלכותית, גלובוס הריבון, והשרביט). טקס הענקת הברכה האחרון התקיים ב-[[1991]], אז הוכתרו [[האראלד החמישי, מלך נורווגיה|האראלד החמישי]] ו[[סוניה, מלכת נורווגיה|המלכה סוניה]].