סילואן – הבדלי גרסאות

[[קובץ:BIR-AYUB.jpg|שמאל|ממוזער|230px|[[מסגד]] ביר איוב הניצב מעל לבאר המשוערת כ[[עין רוגל]] המקראית, 9/07]]

 

תושבי סילואן מספרים כי בניית הכפר מיוחסת לזמן הגעתו של ה[[ח'ליפה]] [[עומר בן אל-ח'טאב]] שנתן את האזור ליושבי המערות סביב המעיין. הכפר מוזכר בכתבי הנוסע הערבי [[מוקדסי]], בשנת [[985]] הוא כותב:

{{ציטוט|תוכן=הכפר סולאן נמצא בשולי העיר. מתחת לכפר 'עין סולאן', בעל מים טובים, המשקה את הגנים הגדולים שהוקדשו כ[[וואקף]] על ידי הח'ליפה [[עות'מאן בן עפאן]] לעניי העיר. מתחת לזה [[ביר איוב]]. מסופר כי ב[[יום ערפאת|ליל ערפאת]] {{אנ|Day of Arafah}}, מי הבאר הקדושה [[זמזם]] {{אנ|Zamzam Well}} ב[[מכה]] מגיעים מתחת לאדמה למעיין (של סילואן). האנשים עורכים מסיבה באותו ערב{{הערה|1=Muk., 171. Quoted in Guy le Strange: Palestine under the Moslem, 1890, p. 221.}}.}}

 

[[קובץ:PikiWiki Israel 4644 Jerusalem - Silwan.jpg|שמאל|ממוזער|240px|סילואן בשנות ה-30 של המאה ה-20]]

הכפר סילואן החל להתפתח ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]]. תושביו הראשונים התגוררו במערכות הקבורה הרבות המצויות באתר. תושבי הכפר נודעו בכתבי מטיילים כגזלנים המרבים להונות את הבאים לרכוש מהם מוצרים. תושבי הכפר התפרנסו מ[[חקלאות]] המבוססת על השקיית מי המעיין, וממכירת מי מעיין הגיחון בחודשי הקיץ לתושבי שכונות [[העיר העתיקה]]. מזיכרונות של יהודים-ספרדים מירושלים עולה, כי עגבניות וביצי סילואן היו שם דבר לאיכות. הסופר [[יהודה בורלא]] בספרו "[[בעל בעמיו]]" מתאר סיפור אהבה בין צעיר יהודי וצעירה ערביה מוסלמית, על רקע ימי הקציר. מן הסיפור עולה תיאור מפורט של אורח חיים חקלאי, לצד קשרי רעות ויחסי קירבה בין יהודים וערבים בסילואן, אם כי הם מוצגים כתיאור בלתי טיפוסי של יחסי יהודים וערבים, והספר עצמו מסתיים במסקנות פסימיות לגבי מערכת יחסים מעין זו.

בתקופת [[המנדט הבריטי]] היה מרבית שטח הכפר מחוץ לתחום השיפוט של העיר ירושלים, למעט שכונת ואדי חלוה. במהלך המנדט החל סיפוח של חלקים מהכפר לתחום העיר, תהליך אשר הסתיים בתקופת השלטון הירדני במזרח ירושלים, בשנת [[1952]]. במהלך תקופה זו גדלה אוכלוסיית הכפר בצורה ניכרת, וערב [[מלחמת ששת הימים]] הגיע מספר התושבים באזור לכ-12,000 תושבים, כאשר מחציתם מתגוררים בשכונת ראס אל עמוד.

 

{{להשלים|נושא=יהדות|נושא2=ישראל}}

 

[[קובץ:Meyuchas22.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית משפחת מיוחס כיום, שנבנה מחוץ ל[[חומות העיר העתיקה|חומות]] ב-1873]]

המשפחה היהודית הראשונה שהתגוררה בסילואן הייתה [[משפחת מיוחס]]. אבי המשפחה, רחמים נתן מיוחס, רכש בית מחוץ לחומה ועבר לגור בו עם משפחתו בשנת [[1873]]. הבית היה באותו זמן על גבעה מחוץ למתחם בתי הכפר, אך עם הזמן והתרחבות הכפר, הוקף בבתים אחרים. בנו של רחמים מיוחס, [[יוסף מיוחס]], היה איש ספר ופעיל מרכזי בעדה הספרדית ובחינוך. ילדותו המאושרת, אהבתו וגעגועיו לשכניו הערבים ותרבותם, מתוארים בהקדמה לספרו "הפלחים", שיצא לאור ב-[[1937]]: {{ציטוט|תוכן="וכשאני לעצמי, אני מחויב להודות שהחיים הללו של שכנינו, שאני עוסק בתיאורם, חביבים עלי הרבה, ואפשר שמשום כך, מתוך אנוכיות גרידא, אני רוצה לחבבם גם על הקהל, אלא שהדיו והנימוס הספרותיים דורשים ממני להצדיק את אנוכיותי, ואת חיבתי אל החיים האלה... ולרגלי קביעת דירתנו בכפר זה, הייתי מאז אורח מצוי בבתי הפלחים במשך עשר שנים רצופות, ובערב, בערב, כשהייתי חוזר מן ה"חדר" או בימות הפגרה והחגים, הייתי רגיל לבקר את מוחמד ואת פטמה, את עלי ואת ח'דיג'ה, שכני חביבי. מפיתם האכילוני, ומימיהם שתיתי, ולפעמים כשכיבדוני בשיחותיהם ובאגדותיהם כ"קינוח סעודה" עד שעה מאוחרת בלילה הייתי גם לן בביתם ועל ידי כך כל דרכי השכנים האלה, מידותיהם, אופן חייהם, שיחותיהם, ואגדותיהם התחבבו עלי, ונהיו לי כעין "גירסא דינקותא", ועד עתה אני אוהב אותם, בעוררם תמיד בלבי זיכרונות ימי ילדותי הטובים, הימים היותר טבעיים והיותר פשוטים שבימי חיי... אין להתפלא, אפוא, אם מחבב אנוכי את הפלחים ואת חייהם, ואם משתדל אני לקבוע ל"בני ישמעאל" אלה מדור בספרות ישראל"|מקור="הפלחים", הוצאת דביר, תרצז, 1937}}

הספר עצמו הוא עבודת מחקר מזרחנית קלאסית, ובמסגרתה מיוחס אינו חוסך את שבט לשונו מהפלחים (במשתמע, גם מתושבי סילואן), בעיקר בהקשרים של דיכוי הפלחות (כך), נטייה לאי אמינות (לדבריו), בורות ורדידות דתית.

 

[[קובץ:Kfar Hashiloach 1891.jpg|250px|ממוזער|כפר השילוח (כפר התימנים), 1891]]

בשנת [[1881]] עלו במסגרת [[עליית אעלה בתמר]] [[יהודים]] מ[[תימן]] ל[[ירושלים]]. בבואם לעיר הם נתקלו בקשיים משום שלא היה להם [[כולל (היישוב הישן)|כולל]] שידאג לפרנסתם ומפני ששאר היהודים בעיר פקפקו תחילה ביהדותם. חלקם הגדול חפץ להישאר בקרבת מקום לשרידי [[בית המקדש]], וכך נאלצו להתגורר במערות פתוחות אשר איתרו בצלע [[הר הזיתים]].

בעקבות הפרעות וגירוש היהודים, נבזז רכושם על ידי הערבים ובתיהם נהרסו כמעט לחלוטין. [http://laad.btl.gov.il/Web/He/Victims/111.aspx?ID=35958 שלמה מדמוני], מתושבי הכפר, אף נרצח בדרכו לכפר אליו הלך בניסיון להציל [[ספר תורה]]. מאוחר יותר חולל ספר תורה שנותר במקום{{הערה|{{הצופה||לזוועת חילול הקודש בכפר השילוח|1939/08/17|00107}}}}. כל זאת למרות אין ספור פניות לשלטונות [[המנדט הבריטי]], הן מכל הגופים בהנהגה הציונית, והן מצד התימנים, הספרדים ו[[הרבנות הראשית]], בבקשה כי יתנו להם לחזור או להציב כוח משמר במקום.

 

[[קובץ:Jerusalem001.jpg|ממוזער|בית מגורים המאוכלס במשפחות יהודיות בלב הכפר]]

החל מ[[שנות ה-80 של המאה ה-20]] החלו משפחות יהודיות להתיישב בעיר דוד במסגרת עמותת [[אלע"ד]].