בק (מוזיקאי) – הבדלי גרסאות

בתחילת שנות ה-90 החליט בק לחזור ללוס אנג'לס. בק עבד במגוון של עבודות זמניות תוך כדי שהוא מנסה להופיע במועדוני לוס אנג'לס, לפעמים היה מתגנב לבמה ומנגן כמה שירים בזמן שהלהקה שהייתה אמורה להופיע, הרכיבה את הציוד שלה על הבמה. פריצת הדרך המסחרית של בק קרתה כאשר הוא הוציא לאור את הסינגל "[[Loser]]" ב־[[1993]]. הסינגל זכה להצלחה מפתיעה ברדיו בארצות הברית. בעקבות זאת, [[חברת תקליטים|חברות התקליטים הגדולות]] החלו לרדוף אחרי בק. לבסוף החליט לחתום בחברת התקליטים "[[גפן רקורדס|גפן]]". ה[[חוזה]] של בק עם גפן היה מיוחד בכך שהם הרשו לו להקליט ולהוציא אלבומים בחברות אחרות. האלבום שהוציא בחברת גפן ב־[[1994]], ''"[[Mellow Gold]]"'', זכה להצלחה מפתיעה למרות סגנונו האנטי מסחרי יחסית. האלבום היה רק אחד משלושת האלבומים שהוציא באותה שנה (השניים האחרים נקראו ''"[[Stereopathetic Soulmanure]]"'' ו־''"[[One Foot in the Grave]]"'' שיצאו ב[[חברת תקליטים עצמאית|חברות תקליטים עצמאיות]]).

 

 

ב־[[1998]] הוציא בק את האלבום ''"[[Mutations]]"'', שהופק על ידי [[נייג'ל גודריץ']], שנודע בזכות עבודותו עם להקת [[רדיוהד]]. האלבום הזה הכיל שירים שונים בסגנונם, רובם איטיים ושקטים יחסית. האלבום ביסס את בק כאמן אקלקטי וחדשני בזכות עירבוב חסר [[סימפולים]] של ז'אנרים מוזיקליים שונים, שכוללים [[טרופיקליה]], [[קאנטרי]], ו[[בלוז]]. עבור אלבום זה זכה בק ב[[פרס גראמי]] נוסף.