יוחנן העשרים ושלושה – הבדלי גרסאות

'''אנג'לו ג'וזפה רונקלי''' (ב[[איטלקית]]: '''Angelo Giuseppe Roncalli'''), או ב[[שם כהונה|שם הכהונה]] שלו '''יוחנן העשרים ושלושה''' (ב[[לטינית]]: '''Ioannes XXIII''',{{כ}} [[25 בנובמבר]] [[1881]] - [[3 ביוני]] [[1963]]) כיהן כ[[אפיפיור]] ה-261 וכפועל יוצא מכך כראש מדינת ה{{ו|[[ותיקן}}|וותיקן]], במשך כחמש שנים, בין [[1958]] ל-1963. במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] כיהן כ[[נונציו]] (שליח אפיפיורי) ב[[טורקיה]] וב[[יוון]] והציל אלפי יהודים מהשמדה. ביוזמתו התחולל מהפך לחיוב ביחס [[הכנסייה הקתולית]] ל[[יהדות]], [[העם היהודי|לעם היהודי]], ובחלוף השנים גם כלפי [[מדינת ישראל]]{{הערה|שם=בעת הזאת|[[דינה פורת]], כרמה בן יוחנן ורות בראודה, עורכות, '''בעת הזאת מסמכים ומחקרים על הכנסייה הקתולית והיהודים לנוכח השואה ובעקבותיה''', ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב ע"ש חיים רובין, 2015}}כפי שנוסח בכתב ב[[נוסטרה אטאטה]] שפרסמה [[ועידת הוותיקן השנייה]].

ב-[[3 בספטמבר]] [[2000]] הוכרז יוחנן ה-23 כ[[מבורך]], יחד עם האפיפיור [[פיוס התשיעי]], והפך בכך לאפיפיור הראשון מאז [[פיוס העשירי]] שכובד בצורה זו. יום הציון שלו בלוח הקדושים והחגיגות [[הכנסייה הקתולית|הקתולי]] הוא [[11 באוקטובר]], יום פתיחת "מועצת הוותיקן השנייה" ולא 3 ביוני, יום מותו, כמקובל. גם ב{{ה[[הכנסייה הלותרנית של אמריקה|כנסייה הלותרנית של אמריקה}}]] (ב-[[3 ביוני]]) וב{{ה[[הכנסייה האנגליקנית|כנסייה האנגליקנית}}]] של [[קנדה]] (ב-[[4 ביוני]]) מציינים את היותו מבורך.