יחזקאל דנין (סוכובולסקי) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: {{ס:\1|
שורה 6:
 
==ביוגרפיה==
נולד בעיר [[ביאליסטוק]] שב[[פולין]] (אז ב{{ה[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית}}]]), ו[[העלייה הראשונה|עלה]] ל[[ארץ ישראל]] בגיל 18. זמן קצר עבד כ[[חקלאי|פועל חקלאי]] ב[[ראשון לציון]] והיה חבר ([[1887]]) בהתארגנות הראשונה של פועלים יהודים יחד עם אבא רומנוב, אברהם אייזנברג ו[[יהודה גור|יהודה גרזובסקי (גור)]]. האגודה פעלה זמן קצר עד שחוסלה עקב האשמתה בליבוי יצרים במושבה כנגד פקידי [[הברון רוטשילד]].{{הערה|1=[http://tnuathaavoda.info/zope/home/14/1179256839 התאגדויות פועלים לפני הקמת ההסתדרות] אתר תנועת העבודה}} לאחר "הרפתקה" זו השתקע ב[[יפו]], פתח בה בית מסחר ל[[מזון]] ועסק גם ב[[ייצוא]] [[שקד מצוי|שקדים]], [[שמן זית]], [[דבש]] ו[[גפן היין|ענבים]] מ[[מושבות העלייה הראשונה]]. גם אחיו עסקו בפעילות ציונית. אחיו דוד היה איש [[חיבת ציון]] ומזכירו של הרב [[שמואל מוהליבר]], ואחיו צבי גדליהו היה פועל חקלאי, ממייסדי מפלגת [[הפועל הצעיר]], [[הסתדרות העובדים הכללית]] ו[[תנועת המושבים]].{{הערה|1=[http://www.rishonim.org.il/rehovot/info/founder_show.aspx?id=81988 צבי גדליהו סוכובלסקי] באתר "ראשונים".}}
 
יחזקאל סוכובולסקי ויתר על נתינותו ה[[האימפריה הרוסית|רוסית]] ו"התעתמן" (כלומר: קיבל על עצמו נתינות של [[האימפריה העות'מאנית]]), דבר שאיפשר לו לרשום על שמו [[נדל"ן]] ב[[ארץ ישראל]], אשר נרכש על ידי יהודים בעלי נתינות זרה. בין היתר רשם על שמו אדמות ב[[ראשון לציון]], ב[[רחובות]] וב[[חדרה]], שעל חלק ניכר מהן ניטעו [[פרדס]]ים.
שורה 12:
סוכובולסקי נישא לרחל בת [[יהושע ילין]], ושינה את שם משפחתם ל"דנין". ביתו ב[[רחוב רזיאל]]{{הערה|{{גלובס|רון פז|הבניין ברח' רזיאל ביפו: הריסה בשיטת הסלמי|665964|23 בפברואר 2003}}}} היה בית הכנסת אורחים ושימש כלשכת עבודה ומידע, שאליה הגיעו עולי [[העלייה השנייה]] והתקבלו מיד עם רדתם מהאונייה ב[[נמל יפו]]. ביתו שימש גם כבית-ועד לראשי [[היישוב]]. בבית זה נוסדה [[ספריית בית אריאלה|ספריית שער ציון]], לשכת ארץ ישראל של ארגון [[בני ברית]] והסניף הארץ ישראלי של אגודת "[[בני משה (אגודה ציונית)|בני משה]]". בבית דיברו [[עברית]] ב[[הברה ספרדית]], ודנין ואשתו היו מראשוני "הוועד להשלטת השפה העברית" בעת [[מלחמת השפות]]. יחד עם [[נתן קייזרמן]] וב. רבינוביץ{{הערה|שלומי שבה, ''' הו עיר, הו אם''', החברה האמריקאית־ישראלית למו״לות, 1977, עמ' 230}} פתחו בבית גם [[גן ילדים]] (שהיה גן הילדים העברי השני או השלישי, לאחר גן הילדים ב[[ראשון לציון]] וגן הילדים של [[חסיה סוקניק]] ב[[ירושלים]]).
 
בשנת [[1902]] נבחר דנין על ידי [[בנימין זאב הרצל]] לרכז את מכירת "השקל הציוני" (המס שזיכה את משלמו בזכות הצבעה ב{{ה[[הקונגרס הציוני העולמי|קונגרס הציוני העולמי}}]]) ואת מניות [[אוצר התיישבות היהודים]], ה[[בנק]] למימון הפעילות הציונית בארץ ישראל. בשנת [[1903]] כיהן כציר ב[[הכנסייה הארצישראלית|כנסייה הארצישראלית]] שהתכנסה ב[[זכרון יעקב]] במטרה להוות את ה"[[פרלמנט]]" של יהודי ארץ ישראל. במסגרות פעילות שונות גיבש עם גיסו [[דוד ילין]] את הרעיון להקים [[שכונה|שכונות]] יהודיות מחוץ ליפו, בדגם [[היציאה מהחומות]] ה[[ירושלים|ירושלמית]].
 
בשנת [[1907]] היו דנין ורחל אשתו – יחד עם [[מאיר דיזנגוף]], [[עקיבא אריה ויס]], [[יצחק חיותמן]] ו[[דוד סמילנסקי]] – בין חמש משפחות המייסדים של אחוזת בית, ה[[פרוור]] ה[[יהודי|עברי]] הצפוני של יפו, שעתיד היה להפוך לעיר [[תל אביב]]. ב[[הגרלת המגרשים לאחוזת בית]] הגריל דנין מגרש בצומת הרחובות [[רחוב ליליינבלום|ליליינבלום]] ו[[רחוב הרצל (תל אביב)|הרצל]], ובנה בו את ביתו ב[[עבודה עברית]].