תוכנית בילטמור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תמונה-רחוב בילטמור
שורה 3:
'''תוכנית בילטמור''' היא תוכנית שהתקבלה בוועידה של מנהיגים [[ציונות|ציוניים]], אשר נקראה על שם [[בית מלון|מלון]] בילטמור ב[[ניו יורק]], שבו התכנסה ב[[מאי]] [[1942]]. הוועידה, שאורגנה על ידי נשיא [[ארגון ציוני אמריקה]], [[אבא הלל סילבר]], בשיתוף עם נשיא [[ההסתדרות הציונית]] העולמית, [[חיים ויצמן]], ויו"ר הנהלת [[הסוכנות היהודית]], [[דוד בן-גוריון]], כונסה בהיעדר אפשרות לקיים את [[הקונגרס הציוני]] בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]], אולם נעשה מאמץ משמעותי לדמות אותה ככל האפשר לקונגרס, והשתתפו בה כ-600 צירים מ-18 מדינות.
 
ועידת בילטמור סימנה את פתיחת המאבק שהוביל בן-גוריון להקמת המדינה היהודית לאלתר., על רקע אכזבה בתנועה הציונית [[הספר הלבן (1939)|הספרמהספר הלבן]] של [[1939]], חלהשהשלים אכזבהאת בתנועההנסיגה הציונית מחוסר מחויבותהההדרגתית של [[בריטניה]] ממחויבותה לעקרון [[בית לאומי לעם היהודי|הבית הלאומי]] לעם היהודי בארץ ישראל. נוכח תלותה של בריטניה בסיוע האמריקני בזמן המלחמה, חשב בן-גוריון ב-[[1941]] כי כל החלטה שתתקבל בעניין [[ארץ ישראל]] לאחר המלחמה תיעשה תוך מעורבות מכרעת של [[ארצות הברית]], ולכן החל לחזק את קשריו עם המנהיגות הציונית שם, על מנת שזו תגביר את השפעתה על הממשל האמריקני כדי שיתמוך בתוכנית הציונית.
 
הוועידה התכנסה בין [[9 במאי]] ל-[[11 במאי]] [[1942]], והתוכנית שהתקבלה בה כללה הצעת פתרון בת שלושה סעיפים לשאלת ארץ ישראל:
#פתיחת שערי הארץ ל[[עלייה]] [[יהודים|יהודית]] חופשית.
#מסירת הפיקוח על העלייה ועל פיתוח הארץ באזורים הבלתי מיושבים לסוכנות היהודית.
#דרישה להקמת "קהיליה יהודית" ("Jewish Commonwealth") ולמעשה, [[מדינה]] יהודית ריבונית ב[[ארץ ישראל]] שתשולב במערך הדמוקרטי שיכון בעולם עם תום המלחמה.
 
התביעה ל[[ריבונות]] חייבה, למעשה, את חלוקת ארץ ישראל. על כן קמו לתוכנית מתנגדים, הן מבין אלה שהאמינו בשלמות הארץ, הן מקרב אלה שתמכו ברעיון ה[[מדינה דו-לאומית|דו-לאומיות]] - דהיינו, ארץ ישראל כמדינה אחת לשני עמים. בן-גוריון הוסיף לקדם את התוכנית שיזם, על אף התנגדות רבה גם במפלגתו, [[מפא"י]].