בלון לחיזוי מזג אוויר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 4:
== היסטוריה ==
אחד האנשים הראשונים להשתמש בלוני מזג-האוויר היה ליאון טסיירנק דה בורט [[מטאורולוגיה|מטאורולוג]] צרפתי. בשנת 1896 הוא שחרר מאות בלוני מזג אוויר ממצפה הכוכבים בטראפס, צרפת. ניסויים אלה הובילו את הגילוי של [[טרופופאוזה]] ו[[סטרטוספירה|הסטרטוספרה]]. ב1958 החלו להשתמש בטרנסונדות, על מנת לזהות איזורים של פסולת גרעינית.
== חומרים וציוד ==
הבלון עשוי בדרך כלל מ[[לטקס]] שהוא חומר מאוד גמיש. והוא אחראי על העליה לגובה. מתחתיו תלויה על חוט נמצאת רדיוסונדה, שהיא מבצעת את המדידות, ושידור הנתונים חזרה לתחנה. רדיוסונדות יכולות לשמש למדידה של פרמטרים ספציפיים, כגון קביעת [[שכבת האוזון|ריכוז האוזון]]{{הערה|[http://www.encyclopedia.com/science/encyclopedias-almanacs-transcripts-and-maps/weather-balloon Weather Balloon]." World of Earth Science
[[קובץ:Hydrogen_balloon_at_upper_air.jpg|ממוזער|בלון מלא מימן ב מפרץ קיימברידג, נונאווט, קנדה]]
הבלון בדרך כלל מלא ב[[מימן]] בשל עלות נמוכה יותר, למרות ש[[הליום]] יכול לשמש גם כן. הקצב והמרחק של הבלון, תלויים בכמות הגז שהוכנס לתוכו. בלוני מזג אוויר עשויים להגיע לגבהים של 40 קילומטרים (25 מייל) או יותר. מעבר לכך השינויים בלחץ האוויר גורמים לכך שהבלון יתרחב מעבר ליכולתו, ויקרע. כשזה קורה הציוד הקשור לבלון אובד. אם רוצים למדוד פרמטרים בגובה אליו הבלון לא יכול להגיע, מתשמשים ברקטות, או בלווינים. בלוני מזג אוויר משוחררים בכל רחבי העולם, על מנת לאבחן את מצב הנוכחי. תוך כדי שימוש בכלים מיחשוביים, וחזאים, אפשר לנסות ולקבוע את [[מזג האוויר]]. כ-800 מיקומים ברחבי העולם משחררים בלונים פעמיים ביום, בחצות ובצהריים. לפעמים מבוצעות בדיקות ביניים בעיקר במצבים בהם התנאים משתנים מאוד מהר ויש צורך בנתונים נוספים.
לפעמים משתמשים בבלונים גם לצרכים מיוחדים כמו לצרכי מחקר תעופה, איתור זיהום אוויר, או צילום. בשנים האחרונות בלוני מזג-האוויר היו בשימוש גם עבור פיזור אפר אנושי על ידי חברות
==הערות שוליים==
| |||