הרולד מור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 20:
|הנצחה=
}}
'''הרולד גרגורי "האל" מור ג'וניור''' (ב[[אנגלית]]: '''Harold Gregory "Hal" Moore, Jr'''; {{כ}}[[13 בפברואר]] [[1922]] - [[10 בפברואר]] [[2017]]) הואהיה [[לוטננט גנרל]] לשעבר ב[[צבא ארצות הברית]].
מור הואהיה אחד ממקבלי עיטור [[צלב השירות המצוין (ארצות הברית)|צלב השירות המצוין]] (Distinguished Service Cross), שהוא העיטור השני בחשיבותו בצבא האמריקאי. מור התפרסם בזכות פיקודו על הכוחות האמריקאיים [[קרב יה דראנג]], ב-[[14 בנובמבר]] [[1965]].
 
==ביוגרפיה==
שורה 30:
לאחר הקרב קודם מור ומונה למפקד חטיבת החי"ר המוטסת ה-3 בדיוויזיית הפרשים הראשונה ופיקד עליו במבצעים מוטסים בגזרת בונג סון{{הערה|1=ג'ון גאלבין, "'''היורדים לקרב'''", הוצאת [[מערכות]], [[1972]], עמודים 336-349.}}. בתפקידו הבא שימש מור כמפקד דיוויזיית החי"ר ה-7 ולאחריו מונה לפקד על בסיס פורט אורד שב[[קליפורניה]]. מור תיאר את חוויותיו מן הלחימה בקרב יה דראנג בספרו "[[חיילים היינו וצעירים!]]" (1992). הספר, שהפך לסרט בשנת 2002 ("[[חיילים היינו]]"), מוגדר כקריאת חובה לקציני החי"ר בצבא ארצות הברית{{הערה|1=שון ניילור "'''יום שלא טוב למות בו'''", [[תל אביב]]: [[המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה]] - המכון - לחקר הטקטיקה, [[הוצאת משרד הביטחון]], [[2007]], עמוד 287.}}.
 
למורמור ולאשתוהיה המנוחהנשוי גלג'ולי, יש(ממנה חמישההתאלמן) ואב לחמישה ילדים. שניים מילדיו משרתים כקציני קבע בצבא ארצות הברית, ועוד בן שפרש מהצבא בדרגת לוטנט קולונל.
 
==עיטורים עיקריים==