דימוי הגבר היהודי כאישה – הבדלי גרסאות

[[כומר|כמרים]] ומטיפים [[נוצרים]] טענו בפני קהליהם ובפני [[יהודים]] שאותם [[התנצרות|רצו לנצר]], כי ביום שנצלב [[ישו]] ודמו הוקז החליט [[אלוהים]] ש[[יהודים|בני ישראל]] ישלמו על כך בדמם, וידממו מ[[פין|איבר מינם]] פעם בחודש כמו ה[[וסת]] הנשי. כדי לכפר על דימום זה "חוטפים היהודים ילד נוצרי שבאמצעות קורבן דמו הם מנסים להניא את האל מהקללה עליהם"{{הערה|

{{צ-מאמר|מחבר=רם בן-שלום|שם=מרטירולוגיה יהודית והמרות דת בספרד ובאשכנז בימי הביניים; הערכת ה"הערכה המחדשת"‬|כתב עת=[[תרביץ]]|כרך=ע'' גליון ב'|שנת הוצאה=2001|עמ=279-300}} {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23600846}}}}. לדעת חוקרים כמו [[פרופסור]] [[רם בן-שלום]] מ[[האוניברסיטה העברית]], דימויאפשר שדימוי זה תרם להחלשת תחושת הביטחון ויכולת ההתגוננות העצמית של הקהילותקהילות היהודיותהיהודים במדינות אלה. הדימוי קישר חולשה פיזית ונשיות לזהות היהודית, ונלוו אליו פרעות ביהודים, כמו בספרד במהלך [[המאה ה-13]] כשהמון פורעים שהגיעו מ[[צפון צרפת]] הרסו 20 בתי כנסת ב[[סביליה]] לבדה.

פרופסור בן-שלום מביא במאמריו את דברי [[דוד נתן|יצחק נתן]], [[תלמיד חכם]] ומלומד יהודי שחי ב[[ארל]] שב[[דרום צרפת]] ב{{ה|מאה ה-15}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=רם בן-שלום|שם=עלילת הדם בארל והמיסיון הפרנציסקני באביניון בשנת 1453‬|כתב עת=[[ציון (כתב עת)|ציון]]|כרך=ס"ג, ד'|שנת הוצאה=1998|עמ= 391-408}} {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23563454}}}}. דודיצחק נתן מצטט את דבריו של המטיף הידוע, הנזיר ה[[דומיניקני]] [[וינסנט פרר]], ל[[אנוסים]] וליהודים [[מומר]]ים שרצה לחזק את דבקותם בנצרות אחרי [[ויכוח טורטוסה]]. נתן מציין כי דברי הנזיר נתפסו כ"מגוחכים" באוזני הקהלקהל השומעים ממוצא יהודי שבפניהם דרש והטיף{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=רם בן-שלום|שם=ויכוח טורטוסה, ויסנטי פרר ובעיית האנוסים על פי עדותו של יצחק נתן‬|כתב עת=[[ציון (כתב עת)|ציון]]|כרך=נ"ו, א'|שנת הוצאה=1991|עמ= 21-45}} {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23561110}}}}. בן-שלום גורס שאף שבכתבי הדרשות של הנזיר פרר שפורסמו עד כה לא הוזכרה העלילה על הדימום (יש כתבים שעדיין לא פורסמו אקדמית), ייתכן שדודשיצחק נתן שילב דרשות אחרות בנושא זה שאותן שמע מ[[המסדר הדומיניקני|נזירים דומיניקניים]] או [[פרנציסקנים]] אחרים בצרפתבפרובנס, וייחס את התגובה הלועגת והמפקפקת של היהודים שהתנצרו (בין אם באונס או שמרצון) לדרשה של פרר.