ישראל פרידמן בן-שלום – הבדלי גרסאות

}}

 

 

==ביוגרפיה==

ישראל החל ללמוד לימודים אקדמיים בשנות הארבעים לחייו. קיבל את הדוקטורט בשנת [[תשמ"א]] [[1981]], שאותו עשה בבית הספר ל[[מדעי היהדות]] של אוניברסיטת תל אביב. נושא עבודת ה[[דוקטורט]]: "בית שמאי ומקומו בהיסטוריה הפוליטית והחברתית של ארץ-ישראל במאה הראשונה לספירה". מנחיו היו הפרופסורים [[יהושע אפרון]] ו[[שמואל ספראי]]. הוא לימד מספר שנים באוניברסיטת תל אביב, ואחר כך עבר להורות באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, שם לימד [[תולדות עם ישראל]]: [[תקופת בית שני]], [[משנה]] ו[[תלמוד]]. הוא המשיך ללמד אף לאחר [[פרישה לגמלאות|צאתו לגמלאות]]. במקביל הורה גם בשלוחה שב[[מכללת ספיר]] שעל-יד [[שדרות]].

 

 

 

==בניו==

הספר מבוסס על [[דוקטורט|עבודת הדוקטורט]] שלו, ועוסק ב[[בית שמאי]] מתוך הקשר תרבותי והיסטורי, לפני ואחרי חורבן [[הבית השני]]. מוצגת בו תפיסה מחקרית שונה מן המקובל לגבי תפקיד בית שמאי בהיסטוריה של היהדות ב[[ארץ ישראל]]. לפי בן-שלום ראו עצמם חכמי בית שמאי כממשיכי המורשת ה[[חשמונאים|חשמונאית]] הלוחמת, אשר בהשראתה צמחה האידאולוגיה הלאומית-אקטיביסטית בתקופה ה[[רומא העתיקה|רומי]]ת. הדבר מסביר את תמיכתם הנלהבת של חכמים רבים ובראשם [[רבי עקיבא]] ב[[מרד בר כוכבא]]. בית שמאי האמינו שעל ידי חזרה בתשובה גורפת של חלק הארי של העם ומאבק לוחמני כנגד רומי, ניתן לשים קץ לשלטון המרושע והאכזר ולהחיש את ימות ה[[משיח]]. בכך, פיתח בן-שלום את מחקרו של [[גדליה אלון]] בנושא. על ספרו זה קיבל את פרס [[יצחק בן-צבי]] לשנת תשנ"ד.

 

 

==ספר לכבודו==