ישראל פרידמן בן-שלום – הבדלי גרסאות

}}

 

 

==ביוגרפיה==

בראשית שנות האלפיים עזב את האקדמיה, עבר לגור בקהילת [[בית ישראל (קיבוץ)|בית ישראל]] והחל ללמד ב[[מכינת בית ישראל|מכינה קדם צבאית בית ישראל]] ובבית המדרש שבשכונת גילה בירושלים (שהקימו בנו הושע ובתו שרה'לה). בנוסף החל ללמד בישיבת ההסדר בנתיבות, שהקים בנו שמוליק והוא עמד בראשותה יחד עם הרב [[דוד אסולין]]. הישיבה מדגישה את השליחות החברתית. הוא מלמד [[חסידות]] ו[[גמרא]] ברוח החסידות, תוך שילוב רקע חברתי והיסטורי.

 

 

==בניו==

הספר מבוסס על [[דוקטורט|עבודת הדוקטורט]] שלו, ועוסק ב[[בית שמאי]] מתוך הקשר תרבותי והיסטורי, לפני ואחרי חורבן [[הבית השני]]. מוצגת בו תפיסה מחקרית שונה מן המקובל לגבי תפקיד בית שמאי בהיסטוריה של היהדות ב[[ארץ ישראל]]. לפי בן-שלום ראו עצמם חכמי בית שמאי כממשיכי המורשת ה[[חשמונאים|חשמונאית]] הלוחמת, אשר בהשראתה צמחה האידאולוגיה הלאומית-אקטיביסטית בתקופה ה[[רומא העתיקה|רומי]]ת. הדבר מסביר את תמיכתם הנלהבת של חכמים רבים ובראשם [[רבי עקיבא]] ב[[מרד בר כוכבא]]. בית שמאי האמינו שעל ידי חזרה בתשובה גורפת של חלק הארי של העם ומאבק לוחמני כנגד רומי, ניתן לשים קץ לשלטון המרושע והאכזר ולהחיש את ימות ה[[משיח]]. בכך, פיתח בן-שלום את מחקרו של [[גדליה אלון]] בנושא. על ספרו זה קיבל את פרס [[יצחק בן-צבי]] לשנת תשנ"ד.

 

 

==ספר לכבודו==