ליל הקלשונים – הבדלי גרסאות

בליל שבת, 14 בפברואר 1992 (אור ל[[י"א באדר א']] [[תשנ"ב]]), בשעה 23:15, חדרו שלושת הרוצחים למאהל, מצויידיםמצוידים בשני [[גרזן|גרזנים]] שרכשו במיוחד, שלושה [[סכין|סכינים]] ו[[קלשון]]. המאהל לא היה מגודר והשמירה בו הייתה דלילה. הם פגשו את [[טוראי]] {{נזכור את כולם|513353|יורי פרדה}}, שהיה שומר המאהל, ופצעו אותו. פרדה נמלט לאוהל, והרוצחים רדפו אחריו והרגו אותו. באוהל דקרו ורצחו גם את טוראי {{נזכור את כולם|513354|יעקב דובינסקי}}, ופצעו חייל נוסף. שני הנרצחים והפצוע היו [[עולה חדש|עולים חדשים]] מ[[ברית המועצות]]. הרוצחים נטלו עימם את נשקם של החיילים, [[רובה סער|רובים]] מסוג [[M-16]]. כשיצאו מהאוהל נתקלו ב[[כיתה (צבא)|מפקד הכיתה]], [[רב"ט]] {{נזכור את כולם|513355|גיא פרידמן}}, רצחו אותו וגנבו את נשקו, רובה [[גלילון]]. חייל נוסף, עולה מ[[ארגנטינה]], פתח באש, אך סבל ממעצור בנשקו אחרי שני כדורים בלבד. טירונים של [[חטיבת הנח"ל]] שהיו במאהל הסמוך לא שמעו דבר במהלך האירוע. כשהתברר מה התרחש לא הצליחו להזעיק עזרה, מכיוון שה[[גנרטור חשמלי]] ו[[מכשיר קשר|מכשיר הקשר]] לא פעלו. חיילים יצאו לקיבוץ גלעד הסמוך כדי להזעיק עזרה, ואנשי הקיבוץ הם שהזעיקו את המשטרה ואת כוחות החילוץ. בשל העיכוב הרב הספיקו הרוצחים להימלט.

כעשרה ימים לאחר הרצח, בלילה שבין [[25 בפברואר|25]] ל-[[26 בפברואר]], פשטה ה[[ימ"מ|יחידה המיוחדת למלחמה בטרור]] (ימ"מ) על בית משפחת אע'באריה. בני הבית הכחישו כל קשר לאירוע, אך במהלך סריקת הבית נמצא בו קיר [[בטון]] טרי שטרם התייבש אשר עורר חשד. לאחר שחפרו בבטון מצאו החוקרים בתוכו את הרובים שנגנבו מהחיילים ופריטים נוספים. אע'באריה כפר בחשדות נגדו, אך לאחר כמה ימי חקירה נשבר, הודה והסגיר את שותפיו. שלושת הרוצחים נידונו לשלוש תקופות [[מאסר עולם]].