חורבת עוזה – הבדלי גרסאות

'''חורבת עוזה''' (ח'ירבת ע'זה) היא [[אתר ארכאולוגי]] [[שכבה ארכאולוגית|רב שכבתי]] בגבולה המזרחי של [[בקעת ערד]], מעל ל[[נחל קינה]]. החורבה שימשה כמצודה לכל אורך התקופות ושלטה על דרך עתיקה העוברת בנחל. יש המתארכים אותה אולי אפילו מהתקופה הפרהיסטורית אך בוודאות דרך זו הייתה קיימת לאורך כל התקופות העתיקות{{ הערה| י' בית אריה, "חורבת עוזה- מצודת גבול בנגב המזרחי" , קדמוניות י"ט, ירושלים, תשמ"ו, עמ' 32}}. בראשית [[המאה ה-20]] סקר [[אלואיס מוסיל]] את חורבת עוזה לראשונה, אלא שתיאר אותה בקצרה ולא תיארך אותה. [[אלברכט אלט]] ו[[אבי יונה]] זיהו באתר מצודה רומית, ולא ציינו שרידים מתקופות אחרות. בשנת [[1956]] סקר [[יוחנן אהרוני]] את האתר ביסודיות ופרסם תוכנית של המצודה שנראית על פני השטח. לדעת אהרוני שכנה באתר [[מצודת סוגרים]] ישראלית בעלת מגדלים. הוא ציין שנאספו מהמצודה מעט [[חרס]]ים מ[[התקופה הפרסית בארץ ישראל|התקופה הפרסית]], ה[[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל|הלניסטית]] וה[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|ביזאנטית]]. המצודה תוארכה על ידו למאות [[המאה ה-7 לפנה"ס|7]]-[[המאה ה-8 לפנה"ס|8]] לפנה"ס. בהתבסס על חרסים שנאספו במורד הנחל טען שהאתר עצמו קדום יותר, כנראה מהמאות [[המאה ה-9 לפנה"ס|9]]-[[המאה ה-10 לפנה"ס|10]] לפנה"ס. בשנים 1982–1985 נערכו שש עונות חפירה באתר בראשותו של פרופ' יצחק בית אריה וד"ר ברוס קרסון מטעם המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב והמכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת ביילור שבעיר ואקו, טקסס. החפירות נערכו בעיקר בתחום המצודה ובשוליה, אך נפתחו גם שטחים בתחום היישוב.

דעות החוקרים חלוקות האם הפריחה היישובית התרחשה מיד לאחרי מסע סנחריב ולפיכך את התהליך הוביל מנשה מלך יהודה בתחילת המאה ה-7 לפנה"ס או שהדבר נעשה בימי יאשיהו, בחלקה השני של המאה ה-7 לפנה"ס, בעת שההשפעה האשורית באזור נחלשה בעקבות מלחמת האזרחים ופשיטות נוודים על גבולה.{{הערה|נ' נאמן, "הנגב בשלהי ימי ממלכת יהודה" , קתדרה 42, ירושלים, תשמ"ז, עמ' 11}}