אברהם קליר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 6:
אברהם קליר נולד ב[[רדאוץ]] שבבוקובינה, [[רומניה]], בשנת 1903. הוא סיים את לימודיו בגימנסיה המקומית ולמד [[הנדסה כימית]] ב[[טולוז]] שב[[צרפת]]. לאחר מכן שב לעיר [[צ'רנוביץ]] בה ניהל מפעלי צביעה. משחר נעוריו היה פעיל בתנועה הציונית והיה חבר "[[השומר הצעיר]]" בעיר מולדתו, חברות שעיצבה רבות מגישותיו לענייני עבודה וכלכלה לאורך כל חייו.
קליר עלה לארץ ישראל בשנת [[1934]] ומיד פנה לעסקי תעשייה וייצור. את מפעלו הראשון הקים ב[[רמת גן]] בשותפות עם [[שמואל זקס]], - "ארגמן מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ" - שהיה מפעל חייו, בו השקיע את מרב מרצו ובו יישם את רעיונותיו. "ארגמן" נמנה עם המפעלים הפרטיים הראשונים בארץ, שהנהיגו מועצות ייצור משותפות להנהלה ולעובדים, בהתבסס על שיטת הנורמות והפרמיות. הוא השקיע מאמץ רב ברווחת עובדיו והעניק מלגות לימודים לילדיהם. קליר נחשב לאחד הראשונים בקרב התעשיינים שמצא שפה משותפת עם [[ההסתדרות]], למרות הביקורת שלו על ההסתדרות המחבלת בפריון העבודה ופוגעת במשק{{הערה|{{דבר|ק. שבתאי|שמש אחד ושלושה ליקויים|1953/02/27|00207}}}}. בשנת 1962 השבית קליר מפעל של ארגמן ב[[בני ברק]] בגלל ניסיון של ועד העובדים להתערב בהסדרי העבודה במפעל{{הערה|{{מעריב|ישעיהו אביעם|בעל "ארגמן": לא אהיה פקיד תשלומים|1962/05/20|00201}}{{ש}}{{מעריב|ישעיהו אביעם|אחרי שבית של שבועיים הונעו המכונות ב"ארגמן"|1962/06/03|00700}}}}. בשנת [[1966]] נענה לקריאת הממשלה ליישם את מדיניות פיזור האוכלוסין ולהקים מפעלים ב[[עיירת פיתוח|עיירות פיתוח]]. קליר העתיק ל[[יבנה]] את "ארגמן", שהייתה, בינתיים, לתשלובת גדולה שהעסיקה מעל ל-1,000 עובדים. ( כתבה על ארגמן מההיבט הארכיטקטוני, מוסף גלריה: [https://michaelarch.wordpress.com/2010/07/07/%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%91-%D7%91%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%9E%D7%9E%D7%A4%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%9E%D7%9F-%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8/] )
 
קודם לכן, ב-[[1953]], התנדב אברהם קליר לשמש מנהל מחלקת העור והטקסטיל במשרד האספקה והקיצוב. כאיש "הדולר לשנה", מילאו בשנים הראשונות למדינה מילאו מספר תעשיינים תפקידים בכירים בממשלה, חלקם ביוזמתם וחלקם ביוזמתה של ההתאחדות.
 
באפריל 1962 נבחר לנשיאות הוועד הארצי של [[קק"ל]] ו[[קרן היסוד]] כנציג התאחדות התעשיינים{{הערה|{{דבר||נבחרה נשיאות הועד הארצי של קק"ל - קרן היסוד|1962/04/10|00306}}}}. בפברואר [[1962]], קיבל על עצמו להיות יו"ר הנשיאות של התאחדות בעלי התעשייה, במקומו של יהודה בר נתן, לאחר שבתחילה סירב לקבל את התפקיד{{הערה|{{מעריב||א. קליר מסרב לכהן כיו"ר נשיאות התעשיינים|1962/06/11|01432}}}}. במשך שנים רבות, לפני שנתמנה לתפקיד זה וגם לאחר שסיימו, מילא קליר תפקידים מרכזיים בהתאחדות ובמשך 20 שנה כיהן ברציפות כחבר הנשיאות.
 
קליר היה ראש הרשימה הפרוגרסיבית בבחירות למועצת עירית [[רמת גן]]{{הערה|{{דבר|דב כספי|רמת גן נחלצת מפרנסיה|1947/04/25|00706}}}}. בשנים 1947-1953 היה חבר מועצת עיריית [[רמת גן]] מטעם [[המפלגה הפרוגרסיבית]]{{הערה|{{דבר||רמת גן|1947/05/29|00304}}{{ש}}{{דבר||אסיפות המפלגה הפרוגרסיבית|1950/10/26|00312|||Ad}}}}. בשנת 1949 ביקש לקדם בנייה לעולים חדשים בעיר, דרישה שתאמה את עמדת מפלגות הפועלים ונגדה את עמדת הסיעות האזרחיות בעיר{{הערה|{{דבר||רמת גן - הדוחק בשיכון מחבל בעלייה|1949/03/23|00300}}}}.
 
בשנים הבאות שימש חבר במועצת המנהלים של [[בנק לאומי לישראל]]{{הערה|{{מעריב||הגיע תור התעשייתיות|1962/08/21|01104}}}} ושל [[מפעלי ים המלח]]. כמו כן, היה חבר הדירקטוריון של [[הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל|הטכניון]], חבר מועצת הנאמנים של [[האוניברסיטה העברית]] בירושלים, חבר הנהלת "אורט" וחבר דירקטוריונים של חברות שונות. בשנת [[1972]] היה חבר ועדת החקירה בראשות השופט [[אלפרד ויתקון]] בעניין "[[נתיבי נפט]]".