פסק דין קיובל נגד רויאל דאץ' – הבדלי גרסאות

שופטי בית המשפט לערעורים בחנו את התביעה ואת חוק ה-ATS . להבנתם, תביעה לפי חוק ה-ATS לא יכולה להיעשות על פי הדין האמריקאי, אלא על פי המשפט הבינלאומי בלבד . לעניין זה חשיבות רבה שכן לפי הפסיקה הנהוגה בארצות הברית, לתאגיד יש אישיות משפטית ואפשר להגיש נגדו תביעה, בעוד שבמדינות אחרות בעולם אין הדבר כך. משכך, השופטים בדקו אם ניתן להחיל את המשפט הבינלאומי על יחידים או נציגים רשמיים של מדינה זרה, ומצאו שכן. בהתאם לפסיקה [[משפטי נירנברג|במשפטי נירנברג]], הם בדקו אם ניתן להחיל את הדין על מי שמסייע לפשע, ומצאו שכן. נוכח זאת הם החליטו לבדוק אם ניתן להחיל אחריות שכזו גם על תאגידים. בניגוד לקביעות הקודמות, מצאו השופטים בדעת הרוב (שניים כנגד אחד) כי החלת אחריות נזיקית תאגידית במשפט הבינלאומי אינה נורמה מקובלת. בהגיעם למסקנה זו נשענו השופטים על העובדה שלא היו מקרים כאלו [[בית הדין הבינלאומי לצדק|בבית הדין הבינלאומי לצדק]] (ICJ) ובעיקר על כך שבמשפטי נירנברג, שם ניתנה האפשרות לתבוע ארגונים ואכן היו ארגונים שכאלה, לא הוטלה עליהם כל חבות. מקרה הבוחן הבולט ביותר אליו גם התייחסו השופטים הוא של חברת [[אי גה פארבן]] (I.G. Farben), התאגיד הגרמני שייצר עבור המשטר הנאצי את גז [[ציקלון בה|הציקלון בי]], שסייע בבזיזת רכוש של מדינות כבושות וששיתף פעולה עם [[המשטר הנאצי]] במהלך [[מלחמת העולם השניה]]. על התאגיד לא הוטלה כל חבות ואילו 24 ממנהליו נשפטו על פשעים כנגד האנושות במשפטי נירנברג. התאגיד עצמו לא הואשם בדבר מאחר שהטריבונל קבע שתאגיד נשלט ומונע על ידי בני אדם, אינדיבידואלים, ועל כן אינו מהווה ישות אשר ניתן להעמידה לדין פלילי. בנוסף, נשענו השופטים על [[אמנת רומא]] המקימה את [[בית הדין הפלילי הבינלאומי|בית הדין הפלילי הקבוע]], הקובעת כי אישיות טבעית בלבד יכולה לעמוד לדין, וכן על ניסיונה הכושל של צרפת להעניק ל-ICCלבית הדין סמכויות שיפוט בדברכלפי תאגידים, שכשל שכןכיוון במדינותשבמדינות רבות בעולם אין זה מקובל עדיין. [[דעת יחיד|בדעת יחיד]] ניצב השופט לוואל אשר לשיטתו מפריך את טיעוני חבריו לכס השיפוט. ראשית הוא מסביר שטריבונלים דנים בענישה פלילית ולא בתביעה נזיקית, שנית הוא מסביר שאין זה נכון שהחוק הבינלאומי לא מתיר ענישה כנגד תאגידים, לשיטתו, החוק הבינלאומי מנוסח כפי שהוא על מנת שכל מדינה תוכל לקבל החלטה הנראית בעיניה כראויה. כמו כן, השופט לוואל מנסה להפריך בדרך של לוגיקה את עמדת חבריו לכס השיפוט. עם זאת, לדעת השופט לוואל, העותרים-מערערים לא הצליחו להוכיח את טיעוניהם עד לרף ההוכחה הנדרש ומשכך הוא פסק כנגד קיובל ולטובת Shell. משכך, קיבל ביהמ"ש לערעורים את ערעור חברת הנפט ודחה את הערעור של קיובל פה אחד, אך כאמור, עם הנמקות שונות בתכלית.