קרב פיסאגואה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
החלפה למפה מתורגמת. ותודה ל-Geagea |
מ ←רקע |
||
שורה 31:
== רקע ==
[[קובץ:Map of the War of the Pacific.he2.svg|250px|ממוזער|מפה המראה את שינויי הטריטוריות בין צ'ילה, פרו ובוליביה כתוצאה מ[[מלחמת האוקיינוס השקט]]. בצבעים: תחומי המדינות המעורבות לפני פרוץ המלחמה; קו שחור: גבולות מתוקנים מאז 1929]]
מלחמת האוקיינוס השקט פרצה ב-[[5 באפריל]] [[1879]], כאשר הכריזה צ'ילה מלחמה על בוליביה וגם על בעלת בריתה פרו, לאחר שהאחרונה סרבה להכריז על [[מדינה נייטרלית|נייטרליות]] בסכסוך בין שתי הראשונות. כתוצאה מהמלחמה איבדה בוליביה לא רק את הבעלות על שטחי [[כרייה]] חשובים אלא אף את הגישה ל{{ה|אוקיינוס השקט}}, וגם פרו איבדה חלק משמעותי מאזור המכרות הדרומי שלה.
שלושת המדינות הכירו בחשיבותו של הים לצורך גישה לאזור הסכסוך. שליטה על החוף ושטחי הים הסמוכים אליו הייתה מטרה עיקרית מתחילתם של מעשי האיבה, וחלק הארי של הפעולות בשלביה הראשונים של המלחמה התמקד בים. אזור הפעולה היבשתי היה חוף [[מדבר אטקמה]] ואזורי המכרות הסמוכים אליו בפנים הארץ. אזור זה כלל בתוכו את שטחה המערבי ביותר של בוליביה, אשר כלל גם את המוצא היחיד של המדינה לים, וחלק ניכר מדרומה של פרו. שליטה על החוף ונתיבי הים המובילים אליו יעניק יתרון [[לוגיסטיקה|לוגיסטי]] חשוב לקראת קרבות היבשה. לכן, לאחר ניצחונה של צ'ילה ב[[קרב אנגאמוס]] (Combate de Angamos) ב-[[8 באוקטובר]] 1879, אשר הבטיח לה [[עליונות ימית]], הפכו [[נחיתה אמפיבית|מבצעים אמפיביים]] לצעד המתבקש הבא{{הערה|Farcau, עמוד 91}}.
שורה 45:
סוטומאיור חשף בפני ראשי הצבא והצי את היעד בשתי מועצות מלחמה בהן תוכננה המתקפה. כוח ההסתערות הצפוני, המונה 4,890 [[חיל רגלים|חיילי רגלים]] ו[[ארטילריה]], יונחת בפיסאגואה סמוך לעלות השחר, יקים [[ראש גשר]], ישתלט על מבני תחנת הרכבת וציודה ויתחיל בטיפוס לעבר הרמה הגבוהה המשקיפה על החוף; בו זמנית יונחת כוח ההסתערות הדרומי, המונה 2,175 חיילים, יכבוש את חונין במהירות האפשרית ויערך לתנועה צפונה כסיוע להתקפה העיקרית על פיסאגואה; 2,500 חיילים נוספים יישמרו כ[[עתודה (צבא)|עתודה]]. [[קולונל]] אמיליו סוטומאיור, אחיו של שר המלחמה, הופקד על ניהול מבצעי הנחיתה. מפקד הצי תומפסון הופקד על השלב הימי של המתקפה, שכלל את ההרעשה המקדימה של אזור החוף ואת הכוונת סירות הנחיתה. ארבע אוניות מלחמה ייכנסו למפרץ ויתקפו את העמדות המבוצרות השולטות עליו, כאשר מרגע שישותקו [[תותח]]יהן ניתן יהיה לפתוח במבצע הנחיתה{{הערה|שם=Farcau1}}{{הערה|Gómez, עמודים 217-222}}.
בפיסאגואה עמדו לרשות הצ'יליאנים שתי רצועות חוף שהתאימו לנחיתה: פלאיה בלנקה ("החוף הלבן") שאורכה בין 300 ל-500 מטרים, הממוקמת במרכז המפרץ, ופלאיה הונאני (Playa Hunani) שאורכה כ-500 מטרים, הממוקמת בחלקו הדרומי סמוך למבני תחנת הרכבת. החוף לא היה סלעי ביותר וניתן היה לנחות בו, אך תנאי [[גיאות]] גרועים ורוחות חזקות הקשו גם הם על הגישה, זאת בנוסף לאויב המחופר{{הערה|Sater, עמודים 172-174}}.
== הקרב ==
| |||