היפוגליקמיה – הבדלי גרסאות

במצב של היפוגליקמיה, המוח מגרה את [[בלוטת יותרת הכליה|יותרות הכליה]] לשחרר את ה[[הורמון]] [[אדרנלין]], במטרה שיגרה את ה[[כבד]] לשחרר סוכר לזרם הדם. הימצאות של אדרנלין בדם, גורמת במקביל ל[[תסמין|תסמינים]] הדומים ל[[הפרעת פאניקה|התקף חרדה]]: [[עצבנות]], [[זיעה|הזעה]] ([[זיעה קרה]]), [[רעד (נוירולוגיה)|רעד]] ו[[דפיקות לב]]. ולכן חולה בהיפוגליקמיה יהיה מצוי באי שקט, ועלול להיות אגרסיבי ואף [[אלימות|אלים]]. סימנים נוספים במצב שבו ההיפוגליקמיה מחריפה הם [[חיוורון]], [[חולשה]] פתאומית, [[בלבול (פסיכולוגיה)|בלבול]], [[בחילה]], ורעידות בצורת [[פרכוס]]ים או [[עווית]]ות, במקרים קיצוניים עד כדי [[אובדן הכרה]] ואפילו [[מוות]]. בדרך כלל, התסמינים יתחילו להופיע לאחר שרמת הסוכר צונחת אל מתחת ל-50 מיליגרם לדציליטר דם.