היישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
הגהה
שורה 14:
הניתוק מחוץ לארץ והפסקת ייבוא הסחורות הביאו למשבר פיננסי ולסגירת כל ה[[בנק]]ים. כדי למלא את המחסור ב[[כסף (אמצעי תשלום)|אמצעי תשלום]] הנפיקו גופים שונים [[שטר כסף|שטרות כסף]] משל עצמם. בעקבות המשבר, עלו מחירי הסחורות באופן חד, החיים הציבוריים נהרסו, ומחלות התפשטו לממדי מגפות, כמו מגפת [[טיפוס הבהרות|הטיפוס]] שהפילה חללים רבים.
 
היחס של הממשל ליהודים הקשיח ככל שמצבם במלחמה התדרדרהידרדר והקשה עוד יותר על תפקוד היישוב. מצב זה נמשך קרוב ל-4 שנים. ראשית הכריזו השלטונות על ביטול משטר ה[[הסכמי הקפיטולציות|קפיטולציות]] (חסינות לאזרחים זרים) וכתוצאה אלו שהגיעו ממדינות ההסכמה (כולל יוצאי רוסיה שהיו רוב העולים) עתה נחשבו כנתיני האויב. החלה מעין מלחמה של השלטון העות'ומני ב[[ציונות|תנועה הציונית]].
 
השלטונות פגעו בזכויות היהודים: נאסר עליהם לשאת נשק, נאסרה החזקת בולי [[קרן קיימת לישראל|הקרן הקיימת]], וכתיבת מכתבים ביידיש ובעברית. הונהגה חובת לימוד טורקית בבתי ספר, איסור על הנפת הדגל הציוני. שיאה של ההתעמרות הייתה הדרישה מחסרי הנתינות ל[[התעתמנות]], וכפועל יוצא, גיוס ל[[צבא האימפריה העות'מאנית|צבא הטורקי]]) של אלה בגיל הגיוס. אלה מבין חסרי הנתינות שסירבו להתעתמן נדרשו לעזוב את הארץ.