שלמה הלל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קטגוריה |
|||
שורה 34:
לקראת הבחירות לכנסת השנייה ביקשה מפא"י להציב ברשימתה נציג של עולי עיראק, לאור המספר הגדול של עולים מעיראק, ונעשתה פנייה להלל. הלל שלא רצה בתפקיד הסכים רק שיוצב במקום על גבול הריאלי ברשימת מפא"י לכנסת. בסוף 1952, בעקבות פטירתו של [[אליהו הכרמלי]], נקרא הלל להיכנס לכנסת בעת היותו בשליחות מחוץ לישראל, אולם הוא השהה את חזרתו עד מאי 1953 ורק אז הושבע כחבר הכנסת{{הערה|{{דבר|ח. ברוך|עסקן בעל כורחו|1959/05/22|00303}}}}. הלל הגיע לכותרות העיתונים באוגוסט 1954 כאשר יצא בחריפות מעל בימת הכנסת נגד "השיכון העממי", בטוענו שמדובר בסבסוד דיור לשכבות מבוססות במרכזי אוכלוסין, באופן הפוגע במשק המדינה{{הערה|{{מעריב||ח"כ מהספסל האחורי התקומם פתאום נגד השיכון העממי|1954/08/05|00201}}}}. הלל טען שיש להקפיא את הבנייה הציבורית במרכזי האוכלוסין של ישראל, שכן אין המדינה יכולה לשאת בעלויות של בנייה נרחבת{{הערה|{{חרות||היש להפסיק את הבניה בארץ?|1956/06/12|00305}}}}.
הלל התפטר מהכנסת ביולי [[1959]] לטובת כהונה כ[[שגריר]] ישראל הראשון ב[[גינאה]]. ב-[[1961]] מונה לשגריר ישראל ב[[חוף השנהב]] וכשגריר שאינו תושב ב[[וולטה עילית]], ב[[ניגריה]] וב[[דהומיי]]. כן כיהן כמנהל מחלקת אפריקה במשרד החוץ. בשנים [[1964]] עד [[1967]] היה חבר במשלחת ישראל ל[[האומות המאוחדות|אומות המאוחדות]] ולאחר מכן שימש עד [[1969]] כסמנכ"ל לענייני המזרח התיכון ב[[משרד החוץ]]{{הערה|{{על המשמר||שינויים יסודיים במבנה משרד־החוץ|1968/03/01|00108}}}}. הוא נבחר שוב ל[[הכנסת השביעית|כנסת השביעית]] וכיהן ברציפות עד [[הכנסת ה-12]]. ב[[ממשלת ישראל החמש עשרה]], ה-16 וה-17, בשנים 1969–1977, כיהן כ[[שר המשטרה]]. עם הקמת [[ממשלת ישראל השבע עשרה]], על ידי [[יצחק רבין]], הופקד הלל גם על [[משרד הפנים]] באופן זמני, עד כניסת המפד"ל לקואליציה{{הערה|{{מעריב|יוסף וקסמן|יש להכין העורף לעמידה במלחמה גדולה|1974/06/09|00713}}}}.
בכנסת התשיעית היה יושב ראש [[ועדת הפנים ואיכות הסביבה]]. בכנסת ה-11 היה [[יושב ראש הכנסת]]. בשנת [[1993]] התמודד מול [[עזר ויצמן]] ו[[אריה אליאב]] על מועמדות מפלגת העבודה למשרת [[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]], אך הפסיד לוויצמן.
| |||