פנסיון פינס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
הוספת הערות שוליים תגיות: גרשיים שגויים עריכה חזותית |
||
שורה 1:
{{coord|41.902194|12.477415|type:landmark|display=title}}
'''פנסיון פינס''' היה מלון בבעלות יהודית שפעל ב[[רומא]], איטליה בין השנים 1922 ל-1941. המלון היה בבעלותו של יצחק אליהו פינס, ופעל בכתובת "via campo Marzio 12 Roma" , הוא היה ה[[מלון]] הכשר היחידי ברומא בפרט, ובאיטליה כולה שאירח אך ורק [[יהודים]]. במלון הייתה ה[[מסעדה]] ה[[כשרות|כשרה]] היחידה בכל [[איטליה]]. הפנסיון הפך לאבן שואבת ולמקום מפגש עבור גדולי הרוח היהודים שהגיעו לרומא, ביניהם הסופרים והמשוררים [[חיים נחמן ביאליק|ח.נ. ביאליק]] ויוסף ערליך, [[יוסף בורג]], אוגסטו סג'רה ועוד רבים. כמו כן הפנסיון שימש יהודים ששהו ברומא בדרך ל[[עלייה לארץ ישראל|עלייה לישראל]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.yadvashem.org/he/gathering-fragments/stories/clouds-of-war/eliyahu-pines#footnoteref2_htgqsz7|הכותב=|כותרת=פנס לעוברי דרכים|אתר=יד ושם|תאריך=}}</ref>
הפנסיון פתח צוהר לעולם של מקלט רעוע ליהודים נודדים, בעיקר ממזרח אירופה, שרומא הייתה תחנת המעבר בדרכם להימלט כדי להציל את חייהם..
שורה 29:
בפנסיון היו שירותי הסעדה והלנה והוא שימש כמקום מפגש של גדולי אנשי הרוח ביהדות. בפנסיון החל לפעול גם ספר מבקרים בין השנים 1937-1941, בו נהגו אורחי המלון לכתוב על החוויות בפנסיון. בספר נמצאות הקדשות במגוון שפות, גרמנית, עברית, אנגלית, הונגרית, פולנית, יידיש, צרפתית ורוסית.
אחד ממבקרי הפנסיון הוא אוגוסטו סג'רה שכתב את הספר "Memories of jewish life"<ref name=":0">{{צ-ספר|מחבר=אוגסטו סג'רה|שם=Memories of jewish life|מו"ל=University of Nabreska press|שנת הוצאה=2008}}</ref> הגיע ממונפרטו שבצפון איטליה לרומא ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] לצורך לימוד רבנות, הוא מתאר במילים חמות את זיכרונותיו את האירוח לו זכה בפנסיון פינס ועל תפקיד שמילא הפנסיון כמרכז יהודי רב-לאומי.
" בפנסיון של הפינסים לראשונה בחיי, אני בעמדת תצפית שלא תסולא בפז, המספקת מידע ישיר על העולם היהודי הרחב בהרחבה בשל הבינלאומיות שלו- מזה שמוכר לי,שבפועל היה מוגבל לגבעות מונפרטו.
שורה 49:
הם היו שירים עתיקים, מסורתיים אך אני שמעתים שם בפעם הראשונה.
ההגייה הייתה בעיקר אשכנזית, והיה בהם להביא לי את ההד של התקוות והייסורים העתיקים של יהודי מזרח אירופה."<ref name=":0" />
'''עוד הקדשות מן הספר :'''
שורה 57 ⟵ 58:
במקום הרשע, ברומה העיר אשר הייתה סיבת גלותינו, בבירתנו של [[טיטוס]] הרשע יש העמיד הקב"''ה פנס לעוברי דרכים. מן העם הרומי לא נשאר אחד ועל המקום אשר לפני אלפים שנה נמכרו אבותינו לעבדים עומד בית ודר בו בן לאותה אומה המעונה ומחלונות הבית פורץ קול התורה לארבע רוחות עולם…"''
יאיר הפנס עד ק''כ שנה".''
יוסף ערליך
רומה יום ה' תרח"ץ<ref>{{צ-ספר|מחבר=יוסף ערליך|שם=מתוך ספר המבקרים של פנסיון פינס|מו"ל=|שנת הוצאה=תרח"ץ}}</ref>
כבוד א. פינס!
שורה 72 ⟵ 73:
יצחק אייזיק צלאל
לודז'-פולין<ref>{{צ-ספר|מחבר=יצחק אייזיק צלאל|שם=ספר המבקרים של פנסיון פינס|מו"ל=|שנת הוצאה=1941}}</ref>
'''ההקדשה האחרונה בספר המבקרים היא מפורים תש"א, 13 במרץ 1941.'''
שורה 82 ⟵ 83:
הרב דוקטור אפרים אלימלך אורבך, שהגיע לרומא במסגרת שירותו כרב צבאי בצבא הבריטי, רשם ביומנו ב-15 באוגוסט 1944:
"...הלכתי תיכף ומיד לחפש את מיודעי פינס, שאצלו גרתי לפני עשר שנים. הוא רק חזר ממקום מחסהו ואשתו עוד נשארה שם. השמחה הייתה גדולה"<ref>{{צ-ספר|מחבר=דוקטור אפרים אלימלך אורבך|שם=מתוך יומנו|מו"ל=|שנת הוצאה=1944}}</ref>
== מציאת ספר המבקרים וגורלו של הפנסיון בהווה ==
ביולי 1939, שבועות ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בא הד"ר יוסף בורג, לימים שר בממשלות ישראל, לפנסיון-מסעדה קטן ברומא. בורג, לדברי בנו, אברום בורג, עסק באותם ימים בהשגת סרטיפיקטים ליהודי אירופה וזו הייתה ככל הנראה הסיבה למסעו לרומא. כמו יהודים רבים בחר בפנסיון פינס, בשל היותו המלון הכשר היחיד ברומא. בצאתו התפנה לכתוב הקדשה לבעל הבית בספר האורחים, כפי שעשו רבים לפניו. ואולם בורג לא הסתפק בהקדשה פשוטה, וכתב ב[[אקרוסטיכון]] ( ראשי תיבות ) את שם של בעל הבית:<ref>{{צ-מאמר|מחבר=ניר חסון|שם=פנסיון היהודים ברומא והיומן האבוד בת"א|כתב עת=themarker}}</ref>
"'''פ'''רדס יש בתורה, '''י'''דעתי והיה לי לאורה, '''נ'''ודע לי עתה פינס לתהילה, '''ס'''מך ושמח עליו בזו הקהילה".
שורה 95 ⟵ 96:
ביד ושם לא התקשו לפענח את הספר, אך נדרשו גם למעט מזל כדי לאתר את בני המשפחה. לפני כשנה סיפרה עליו אחת החוקרות במוסד, הד"ר יעל נידם-אורבייטו, לבאי העצרת השנתית של ארגון יוצאי איטליה בישראל. המרצה שהוזמן לשאת דברים אחריה, הד"ר סרג'יו מינרבי, נדהם לשמוע על העניין, שכן הוא קרוב משפחה של פינס, דרכו אותרו שאר בני המשפחה.
בשנת 2016 הוצג הספר בתערוכה "לאסוף את השברים"<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.yadvashem.org/he/gathering-fragments|כותרת=לאסוף את השברים - מבצע לאומי להצלת פריטים אישיים מתקופת השואה {{!}} www.yadvashem.org|אתר=www.yadvashem.org|שפה=he|תאריך_וידוא=2017-05-19}}</ref>, שנפתחה ביד ושם לרגל [[יום הזיכרון הבינלאומי לשואה|יום השואה הבינלאומי]], המתעדת את יוזמת המוסד לאיסוף פריטים אישיים מתקופת השואה. אוצר התערוכה, מיכאל טל, אמר שבהמשך ינסו חוקרי המוסד להתחקות אחר השמות המופיעים בספר ומה עלה בגורלם.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=ניר חסון|שם=פנסיון היהודים ברומא והיומן האבוד בת"א|כתב עת=הארץ}}</ref>
| |||