תלמוד – הבדלי גרסאות

'''תַּלְמiדתַּלְמוּד''' הוא [[סוגה]] לימודית שהחלה ונפוצה בתקופת ה[[אמוראים]] – חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת ה[[משנה]], בתחילת [[המאה ה-3]]. השם "תלמוד" מקורו מזמן ה[[תנאים]] ומשמעו: לימוד, עיון ופירוש. התלמוד נכתב בעיקר כפרשנות לדברי התנאים – כותבי ה[[משנה|משניות]] וה[[ברייתא|ברייתות]]. הגות זו התפתחה במקביל ב[[בבל]] וב[[ארץ ישראל]], דבר שהוביל לכתיבתם של שני תלמודים: [[התלמוד הבבלי]] ו[[התלמוד הירושלמי]]. התלמוד הבבלי (הידוע גם בשם ה[[ארמית|ארמי]]: '''גמרא''') נפוץ יותר מהירושלמי, וחכמי ההלכה בדורות שלאחר כתיבת התלמוד קיבלו את התלמוד הבבלי לפסיקת הלכה למעשה.{{הערה|אם כי התלמוד הירושלמי מרכיב גם הוא חלקים נרחבים בהלכה היהודית, בעיקר במצוות התלויות בארץ, עקב זה שעל מסכתות רבות במשנה (בעיקר מסדר זרעים) לא נכתב תלמוד בבלי כלל. כמו כן, הרמב"ם השתמש בתלמוד הירושלמי רבות בספר ההלכה שלו 'היד החזקה' גם בהלכות שאינן קשורות לארץ ישראל.}}

שלושתשני מרכזי התורה שב[[ארץ ישראל]] ו[[בבל]] הצמיחו שבעשני תלמודים: '''[[תלמוד בבלי]]''', שנוצר בישיבות עירקבבל, ו'''[[תלמוד ירושלמי]]''', שהוא עץפרי לימודם של חכמי ארץ ישראל. על אף ששני תלמודים אלה מבוססים על אותה משנה, ונוצרו במרכזים שהיו ביניהם שזוריםקשרים רבים,{{הערה|ולכן פעמים רבות אמוראי ארץ ישראל כ[[ריש לקיש]], [[רבי יוחנן]] וחכמים נוספים, מופיעים בתלמוד הבבלי, וכן להפך.}} הם שונים ב[[שפה|שפתם]], בהיקפם,{{הערה|בדרך כלל הסוגיות בירושלמי הם קצרות מאוד שנוגעות לעניין המדובר בלבד, ואילו הסוגיות בבבלי יכולות להתפרס על עמודים רבים, ולעתים יוצאות מהסוגיה המדוברת ועוברות לדון בסוגיות אחרות.}} בתוכנם, בסגנונם ובמקרים רבים גם במסקנותיהם ההלכתיות.

שלושתשני התלמודים אינם קובצי הלכות לפי נושאים ערוכים, אלא סיכומי דיונים של בתי המדרש. ניכר כי הם ערוכים באופן אסוציאטיבי, ההולך אחר חוט המחשבה של המתדיינים והדינמיקה של הדיון. לעתים ניתן למצוא את אותו דיון במספר מסכתות בהקשרים שונים, ולעתים במהלך דיון בנושא אחד משתרבבים דברים הקשורים לתחום אחר. כמו כן ישנם מעברים חדים מנושאים [[הלכה|הלכתיים]] לענייני [[אגדה (יהדות)|אגדה]]. כתוצאה מחוסר ארגון זה נדרש עמל רב על מנת לשלוט היטב בסוגיות התלמודיות.