בק (מוזיקאי) – הבדלי גרסאות

|סוגה=[[רוק אלטרנטיבי]], אנטי-פולק, ארט פופ, [[אמריקנה]], היפ הופ אלטרנטיבי

נולד בשם '''בק דייוויד קמפבל''' ('''Bek David Campbell''') ב[[לוס אנג'לס]], [[קליפורניה]] שבארצות הברית. למשפחה נוצרית בעיקרה, אם כי סבתו של אמו היא [[יהודים|יהודייה]]. הוריו הם ביבה האנסן, מנהלת מוזיקלית, [[זמרת]] ו[[שחקן|שחקנית]] ממוצא סקנדינבי בעיקר, אך עם סבתא [[יהודים|יהודייה]], ואביו הוא דייווידודייוויד קמפבל, [[מלחין]], [[מעבד מוזיקלי|מעבד]] ו[[מנצח תזמורת|מנצח]] ממשפחה נוצרית. בק ציין שכשגדל "חגג [[חגים יהודיים]]", ושהוא מחשיב עצמו גם כיהודי. אביו עבד, בין השאר, עם [[גרין דיי]] ו[[אירוסמית']] ואף שיתף פעולה עם בק בכמה משיריו. סבו של בק הוא [[אל האנסן]], אמן קולאז ויז'ואלי (מזרם ה[[פלוקסוס]]). לאחר שהוריו של בק התגרשו, הוא אימץ את שם משפחתה של אמו ומאז הוא ידוע כבק האנסן.

פריצת הדרך המסחרית של בק קרתה כאשר הוא הוציא לאור את הסינגל "[[Loser]]" ב־[[1993]]. הסינגל זכה להצלחה מפתיעה ברדיו בארצות הברית. בעקבות זאת, [[חברת תקליטים|חברות התקליטים הגדולות]] החלו לרדוף אחרי בק. לבסוף החליט לחתום בחברת התקליטים "[[גפן רקורדס|גפן]]". ה[[חוזה]] של בק עם גפן היה מיוחד בכך שהם הרשו לו להקליט ולהוציא אלבומים בחברות אחרות. האלבום שהוציא בחברת גפן ב־[[1994]], ''"[[Mellow Gold]]"'', זכה להצלחה מפתיעה למרות סגנונו האנטי מסחרי יחסית. האלבום היה רק אחד משלושת האלבומים שהוציא באותה שנה (השניים האחרים נקראו ''"[[Stereopathetic Soulmanure]]"'' ו־''"[[One Foot in the Grave]]"'' שיצאו ב[[חברת תקליטים עצמאית|חברות תקליטים עצמאיות]]).

באותה שנה החל בק להקליט את אלבום ההמשך ל"Mellow Gold". השירים שהקליט היו קודרים ואקוסטיים בהשפעת אירועים טרגיים שחווה בק (ביניהם מותו של סבו, אל האנסן). לבסוף החליט בק לגנוז את ההקלטות, והחל לעבוד על אלבום חדש ביחד ה-[[Dust Brothers]], שעבדו קודם לכן עם ה[[ביסטי בויז]]. האלבום יצא ב-[[1996]] ונקרא'' "[[Odelay]]"''. הסינגלים שהוציא באלבום זה (ביניהם השירים ''"Where It’s At"'' ו־''"Devils Haircut"'') זכו לפרסום ענק ברחבי העולם והאלבום זכה בפרסים רבים, ביניהם שני [[פרסי גראמי]].

ב־[[1998]] הוציא בק את האלבום ''"[[Mutations]]"'', שהופק על ידי [[נייג'ל גודריץ']], שנודע בזכות עבודותו עם להקת [[רדיוהד]]. האלבום הזה הכיל שירים שונים בסגנונם, רובם איטיים ושקטים יחסית. האלבום ביסס את בק כאמן אקלקטי וחדשני בזכות עירבוב חסר [[סימפולים]] של ז'אנרים מוזיקליים שונים, שכוללים [[טרופיקליה]], [[קאנטרי]], ו[[בלוז]]. עבור אלבום זה זכה בק ב[[פרס גראמי]] נוסף.

בשנת [[1999]] הוציא בק את האלבום ''"[[Midnite Vultures]]"''. הסינגל הראשון ממנו, ''"Sexx Laws"'' הושמע רבות בתחנות הרדיו והטלוויזיה באותה השנה. מבחינה מוזיקלית האלבום מכיל סגנונות מגוונים, כדוגמת [[פאנק (Funk)|Funk]], [[מוזיקת נשמה|סול]], [[מוזיקה אלקטרונית]]ית ו[[סינת'פופ]]. למרות דמיונו לאלבומיו הקודמים בו בק חקר סגנונות רבים, Midnite Vultures לא זכה להצלחה דומה שלה זכה אלבום פריצת הדרך שלו [[Odelay]], למרות שמבחינה ביקורתית ומסחרית הוא התקבל היטב.

ב־[[2002]] יצא אלבומו של בק ''"[[Sea Change]]"'',שהופק על ידי נייג'ל גודריץ'. רוב השירים שבאלבום נכתבו לאחר פרידה מחברתו וארוסתו במשך שנים רבות. האלבום כולל נושאים של שברון לב, הסתכלות פנימית ובדידות. באלבום זה לא ניתן למצוא הרבה מסימניו המסחריים של בק, מילים אירוניות הוחלפו במילים בעלות תוכן כנה ופשוט. הוא גם העדיף נגינה חיה על פני סימפולים רבים, דבר שאפיין את אלבומיו הקודמים. השירים "Lost Cause" ו-"Guess I'm Doing Fine" הופצו כסינגלים. האלבום קיבל ביקורות חיוביות באופן גורף מיד עם יציאתו לאור, כאשר כמה ביקורות מחשיבות אותו כ[[מגנום אופוס]] של בק.

במרץ [[2005]] יצא אלבומו ''"[[Guero]]"'' (מילת [[סלנג]] ב[[ספרדית]] [[מקסיקו|מקסיקנית]] שפירושה אדם בלונדיני או חיוור), שבו חזר בק לעבוד עם צמד המפיקים ה[[Dust Brothers]], ולסגנונו המוזיקלי של "Odelay", עם שירים קצביים ושמחים יותר מאלבומו הקודם.

ב[[אוקטובר]] [[2006]] הוציא בק את האלבום ''"[[The Information]]"'', שהפקתו ארכה שלוש שנים ובו חזר לעבוד עם שותפו הוותיק נייג'ל גודריץ'. בשונה מעבודותיו הקודמות עם נייג'ל גודריץ', סגנון האלבום הוא יותר [[היפ הופ]]י וקצבי. ההקלטות החלו ב-2003 במקביל להקלטות האלבום [[Guero]], אבל האלבום לא הושלם עד ל-2006.

ביולי [[2008]] יצא אלבום האולפן השמיני של בק, ''"[[Modern Guilt]]"'', בהפקתו של [[דיינג'ר מאוס]].

ב-[[2012]] הוציא בק ספר [[תווים]] [[איור|מאויר]] בשם ''"[[Song Reader]]"'' עם שירים חדשים שכתב והלחין שלא הוקלטו.

ב[[פברואר]] [[2014]] יצא אלבומו ה-12 של בק, [[Morning Phase]], וב[[פברואר]] [[2015]] הוא זכה בתואר "אלבום השנה" ובפרס הגראמי.

* ''[[Golden Feelings]]'' - [[1993]]

* ''[[Stereopathetic Soulmanure]]'' - [[1994]]

* ''[[Mellow Gold]]'' - [[1994]]

* ''[[One Foot in the Grave]]'' - [[1994]]

* ''[[Odelay]]'' - [[1996]]

* ''[[Mutations]]'' - [[1998]]

* ''[[Midnite Vultures]]'' - [[1999]]

* ''[[Sea Change]]'' - [[2002]]

* ''[[Guero]]'' - [[2005]]

* ''[[The Information]]'' - [[2006]]

* ''[[Modern Guilt]]'' - [[2008]]