היסטוריה של איראן – הבדלי גרסאות

השושלות השליטות הבאות באיראן הגיעו מהלוחמים הטורקים המרכז־אסייתים, שהיו בהתקדמות דרומה ומערבה ממרכז אסיה זה אלף שנים. ה[[ח'ליפה|ח'ליפים]] ה[[בית עבאס|עבאסים]] החלו לגייס את העמים האלה כ[[ממלוכים]], כלומר לוחמים־עבדים, כבר מן [[המאה ה-9]]. לאחר זמן קצר הכוח הממשי של השושלת העבאסית החלה לדעוך, ולבסוף הם הפכו לבובות [[דת]]יות בזמן שהלוחמים הטורקים הם ששלטו למעשה. עם ירידת כוחם של העבאסים, סדרה של שושלות עצמאיות קמו בחלקים שונים של איראן, כמה מהם עם עוצמה משמעותית. מבין החשובות בשושלות אלה היו [[הטאהירים]] ב[[ח'וראסאן]] (820–872), [[הצפארים]] ב[[סיסתאן]] (867–903) ו[[הסאמאנים]] (875–1005), ב[[טרנסאוקסניה]]. בנוסף, [[הבויהים]] שלטו בבגדאד (945–1055). הדבר היה שיאו של תהליך של השפעה פרסית גוברת על הח'ליפות העבאסית הנחלשת. ב-962 ממלוכ טורקי, מושל של הסאמאנים, [[אלפ תג'ין]], כבש את [[ע'זנה]] (כיום באפגניסטן) וייסד את [[השושלת הע'זנווית]] ששלטה עד לשנת [[1186]].

 

 

אך היה איום פנימי רציני על הסלג'וקים מ[[איסמאעיליה|האיסמאלים]], [[כת]] סודית שמפקדתה ישבה באלאמות, בין [[רשת (עיר)|רשת]] ל[[טהראן]]. הם שלטו באזור שלהם יותר מ-150 שנה ומפעם לפעם שלחו את חסידיהם להרוג נציגי ממשל חשובים על מנת לחזק את כוחם. המילה "assassins" (רוצחים), הגיעה מעיוות [[אירופה|אירופי]] של הכינוי שלהם ב[[סוריה]] — [[חשישיון|חשישיה]], שניתן להם בגלל האגדה שהם עישנו [[חשיש]] לפני שיצאו לפעולה.