השילוש הקדוש – הבדלי גרסאות

'''השילוש הקדוש''' ([[יוונית]]: Αγία Τριάδα, [[לטינית]]: Trinitas) הוא עקרון יסוד במרבית [[דוקטרינה|הדוקטרינות]] ה[[נצרות|נוצריות]] המתייחס למהותו של ה[[אלוהים]] ולפיו אף שקיים רק אל אחד, יש לו שלוש פנים – '''[[האל האב (נצרות)|האב]]''', '''[[האל הבן]]''' ש[[אינקרנציה|התגשם]] ב'''[[ישו]]''' ווב'''[[רוח הקודש (נצרות)|רוח הקודש]]'''. ה[[אמונה]] בשילוש היא עקרון אמונה עליון כמעט בכל הכנסיות, ויש אך קומץ של קבוצות [[אנטי טריניטריזם|המגדירות את עצמן כנוצריותנוצריות ושוללות אותו]], אם כי היתר לא מקבלות אותן כלגיטימיות. השילוש מבוסס בין היתר על הכתוב ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] בספר [[מתי]] כ"ח:י"ט, {{ציטוטון|ואתם לכו אל כל הגויים ועשו תלמידים וטבלתם אותם לשם '''האב והבן ורוח הקודש'''}}. לפי הפרשנות הנוצרית ה[[ועידת ניקיאה|אורתודוקסית]], רעיון זה מופיע בבירור במספרבכמה מקומות בברית החדשה, בייחוד ברישומי ההטבלה של [[ישו]] ב[[הבשורה על פי לוקאס|בשורה על פי לוקאס]]. עקרונות השילוש אושררו, בוררו ונוסחו על ידי הכנסייה ב[[המאה ה-4|מאה ה-4]] ו[[המאה ה-5|מאה ה-5]] בתגובה לרעיונות [[המינים בנצרות|כפירה]] שונים.

משמעותה המילולית של המלה הלטינית Trinitas היא "איחוד של שלושה". ביטוי זה איננו מופיע אפילו באחד מתוך 27 ספרים שונים של הברית החדשה ולמעשה, נראה שלא היה קיים כלל עד ש[[תחדיש|טבע]] אותו [[טרטוליאנוס]] בתחילת המאה ה-3. למרותאף שטריטוליאנוסכי טרטוליאנוס טבע אותו, הוא עצמו לא האמין ברעיון השילוש, ובעקבות כך בחרה הכנסייה שלא להעניק לו את התואר "אב הכנסייה" או קדוש. המאמינים בשילוש הקדוש מסכימים כי הניסוחים והביטויים המודרניים הם פיתוחים מאוחרים יחסית, אך הם עדיין מאמינים כי דוקטרינה זו מופיעה באופן שיטתי לאורך ה[[תנ"ך]] ובמקורותיה האחרים של הכנסייה הנוצרית. על-פי הנצרות, ניתןאפשר לראות זאת בפרק י"ח ב[[ספר בראשית|בראשית]], כששלושה זרים נראים אל אברהם כשהוא יושב בפתח האוהל.

אם כן, על פי הראיה של מאמיני השילוש, שגויה התפיסה הרווחת שרואה את האב ואת ישו כשתי ישויות נפרדות. ההכרזה המרכזית והמכרעת של האמונה הנוצרית היא שישנושיש מושיע אחד, אלוהים, וגאולה אחת - בישו הנוצרי, אליהשאליה יש גישה רק בזכות רוח הקודש. האלוהים הבודד הזה קיים בשלוש ישויות שונות. לאלוהים יש רק טבע אלוהי אחד, ורצון אחד, ולו תמצית אחת בלבד. שלוש הישויות האלוהיות שוות ונצחיות. שלוש הישויות של אלוהים מצויות בהרמוניה מושלמת ומתפקדות בשיתוף פעולה.

ישנםיש פעמים כי התנךשהתנך מביא את המילה אחד כיחיד, כפי שמובא בדברי הימים כט, א.

האריאניזם קרויה על שם [[אריוס]], אשר נולד בסוף המאה השלישית. אריוס היה לובי במוצאו, גדל באנטיוכיה והפך ברבות הימים לכומר באלכסנדריה. אריוס החזיק באמונה, אשר את ניצניה ניתן למצוא עוד בראשית במאה השלישית, כי בנו של האלוהים אינו נצחי וכי האל האב יצר אותו מהאין לפני כל הדורות ככלי לשם בריאת העולם. ישו, על-פי תפיסתו של אריוס, אינו אלוהים מטבעו אלא ברוא האל ולפיכך ניתן לשינוי, למרותהגם שבצורה שונה מכל שאר היצורים. אליבא דאריוס קיימת בתוך השילוש הירארכיה, כאשר מבין שלוש הישויות רק האב חסר ראשית וסיבה ואילו שתי הישויות האחרות נחותות מן האב, באו לעולם אחריו כתוצאה מבחירתו החופשית והן כפופות לו. אריוס סבר כי כבודו של ישוע הואצל עליו על ידי אביו בשל צדיקותו החזויה מראש. גישתו של אריוס סחפה אחריה תומכים רבים, אשר לאו דווקא קיבלו את מלוא דעותיו של אריוס על השילוש. יש חוקרים הרואים בתנועה זו השפעה של פילוסופיות פגאניות ואילו אחרים רואים בה מאמץ של חלק מבני התקופה למנוע הפחתה באלוהותו המוחלטת של האל האב.