השילוש הקדוש – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מישהו שחגכ (שיחה | תרומות) מ הגהה |
||
שורה 1:
[[קובץ:Andrej Rublëv 001.jpg|שמאל|ממוזער|250px|השילוש הקדוש, [[איקונין]] של אנדריי רובלוב]]
[[קובץ:3enighed-heb.svg|שמאל|ממוזער|240px|השילוש הקדוש - האב, הבן ורוח הקודש הם כולם "האלוהים", אך אינם חופפים או זהים זה לזה]]
'''השילוש הקדוש''' ([[יוונית]]: Αγία Τριάδα, [[לטינית]]: Trinitas) הוא עקרון יסוד במרבית [[דוקטרינה|הדוקטרינות]] ה[[נצרות|נוצריות]] המתייחס למהותו של ה[[אלוהים]] ולפיו אף שקיים רק אל אחד, יש לו שלוש פנים – '''[[האל האב (נצרות)|האב]]''', '''[[האל הבן]]''' ש[[אינקרנציה|התגשם]] ב'''[[ישו]]'''
== כתבי הקודש והמסורת ==
משמעותה המילולית של המלה הלטינית Trinitas היא "איחוד של שלושה". ביטוי זה איננו מופיע אפילו באחד מתוך 27 ספרים שונים של הברית החדשה ולמעשה, נראה שלא היה קיים כלל עד ש[[תחדיש|טבע]] אותו [[טרטוליאנוס]] בתחילת המאה ה-3.
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ. יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ.}}
{{נצרות}}
שורה 16:
תורת ישראל מרוממת את האמונה באחדות האל מעל לאחרות, ומקיפתו באזהרות נוקשות נגד נטישתו, ונאמנות לברית. "שמע ישראל, ה' אלוהינו, ה' אחד" (דברים ו, 4), "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" (דברים ה, 6). כל ניסוח של סעיף באמונה שאינו מתאר את אלוהים כאחד ויחיד, שמחלק את הפולחן בין אלים רבים או כזה אשר המתאר את אלוהים בא לכדי צורה ממשית שאינה הישות המופשטת של אלוהים, אינו חלק מהאמונה המוצגת בברית הישנה - התנ"ך. אותו עקרון נמצא גם בברית החדשה - "... אין אֱלִיל בָּעוֹלָם וְאֵין אֱלֹהִים בִּלְתִּי אֶחָד". המאמינים מוזהרים כי האלים האחרים מהם אינם אלים כלל, אלא תחליפים שאינם שווים לאלוהים המקורי.
אם כן, על פי הראיה של מאמיני השילוש, שגויה התפיסה הרווחת שרואה את האב ואת ישו כשתי ישויות נפרדות. ההכרזה המרכזית והמכרעת של האמונה הנוצרית היא
עם זאת, מאמינים הנוצרים הקתולים שהמילה "אחד" איננה שוות משמעות למילה "יחיד", שהרי לפי הלשון העברית "אחד" ניתן לפיצול, בעוד "יחיד" איננו ניתן לפיצול. כמו כן מסתמכים הנוצרים על פסוקים ותיאורים שונים בתנ"ך בהם מתואר אלוהים ברבים או במורכבות. אחת הדוגמאות הכי בולטות היא:{{ציטוט|תוכן = וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ|מקור = בראשית א' כו|מרכאות = כן}}
ויאמר דוד המלך לכל הקהל שלמה בני אחד בחר בו אלוקים נער ורך ופירוש המילה "אחד" כאן הוא בהכרח לבדו.
{{התאולוגיה הנוצרית}}
שורה 30:
===המינות האריאנית===
האריאניזם קרויה על שם [[אריוס]], אשר נולד בסוף המאה השלישית. אריוס היה לובי במוצאו, גדל באנטיוכיה והפך ברבות הימים לכומר באלכסנדריה. אריוס החזיק באמונה, אשר את ניצניה ניתן למצוא עוד בראשית במאה השלישית, כי בנו של האלוהים אינו נצחי וכי האל האב יצר אותו מהאין לפני כל הדורות ככלי לשם בריאת העולם. ישו, על-פי תפיסתו של אריוס, אינו אלוהים מטבעו אלא ברוא האל ולפיכך ניתן לשינוי,
אריוס אומנם גונה על ידי הבישוף של אלכסנדריה, אלכסנדר, אולם גישתו המשיכה לסחוף אחריה אוהדים רבים ולעורר מחלוקות עד שהקיסר קונסטנטין כינס אספה כנסייתית בניקאה בשנת 325 כדי ליישב את הוויכוח התאולוגי. מתנגדי אריוס בהנהגתו הרוחנית של אתאנאסיוס, דיאקון של אלכסנדר בישוף אלכסנדריה, שתפסו את שלוש הישויות בשילוש כבו-זמניות וכזהות במהותם, יצאו וידם על העליונה. ניסוח ההצהרה של ניקאה עוצב על ידי מתנגדיו של אריוס והאריאנים הוכרזו ככופרים. האריאניזם לא חוסל בקונסיל של ניקאה ואף הצליח לגבור על מתנגדיו והפך למשך זמן מה לתפיסה המקובלת של השילוש. ניצחונה המוחלט של דוגמת השילוש האורתודוקסית הושג בקונסיל של קונסטנטינופול בשנת 381 אולם האריאניזם מצא לו תומכים חדשים בקרב השבטים הגרמניים ורק לאחר התנצרותם של הפרנקים בשנת 496 החל נעלם בהדרגה.
|