משבר בני הערובה באיראן – הבדלי גרסאות

'''משבר בני הערובה באיראן''' הוא כינוי לתקופה בת 444 ימים (מ-[[4 בנובמבר]] [[1979]] ועד ל-[[20 בינואר]] [[1981]]) שבה הוחזקו 52 אזרחיםדיפלומטים ואזרחים [[ארצות הברית|אמריקאים]] כ[[בן ערובה|בני ערובה]] ב[[טהראן]] בירת [[איראן]] על ידי השלטון האסלאמי המהפכני החדש, שעלה לשלטון בעקבות [[המהפכה האסלאמית באיראן]].

ב-[[4 בנובמבר]] צרו מאות סטודנטים וסטודנטיות איראנים, על השגרירות האמריקנית בטהראן, בעקבות קריאה של המנהיג החדש של איראן, ה[[אייתוללה]] [[רוחאללה ח'ומייני]], לפגוע באינטרסים אמריקניים ו[[ישראל]]יים. העילה הרשמית לתפיסת בני הערובה הייתה הרשות שנתן [[נשיא ארצות הברית]], [[ג'ימי קרטר]], מספר שבועות לפני כן, ל[[שאה]] המודח, [[מוחמד רזא שאה פהלווי|מוחמד רזא פהלווי]], להיכנס לארצות הברית על מנת לקבל טיפול ב[[מאיו קליניק]] למחלת ה[[סרטן (מחלה)|סרטן]] שבה לקה, אך נראה שהיה בכך שילוב של הפגנת [[כוח פוליטי|כוח]] של ה[[שלטון]] החדש כנגד ארצות הברית, כנקמה על עשרות שנות תמיכה בשלטון ה[[עריצות|עריץ]] של השאה, וכן נקמה על מעורבותה של ארצות הברית בהפיכה שהדיחה ב-[[1953]] את [[ראש ממשלת איראן]] הפופולרי [[מוחמד מוסאדק]] ב[[מבצע AJAX]]. בין אלו שהשתלטו על שגרירות ארצות הברית היה יחס של 10/70 לנשים, כשרובן היו בין הגילאים 19-25 ולבשו בגדים אסלאמים, כולל [[צ'אדור]]. במשרד החוץ רק 2 נשים מתוך 50 עובדות לבשו [[צ'אדור]], כך שבאותה התק' ההחמרות בנוגע ללבוש לא נאכפו. הסטודנטים שהחזיקו בשגרירות ארצות הברית באיראן טענו כי מוסדאק ורציחתו של חוסיין פאתמי, שהיו מנהיגי השלב הראשון של המהפכה, היו מתוכננים. כך שכעת לאחר 25 שנה, כוחות המהפכה הם אלו הממשיכים ומוחים על כלון התבוסה הראשונה.{{הערה|שם=היכל| pp. 23,25,26.(Heikal, Mohamed. "Iran: The Untold Story (New York." Pantheon 13 (1982}}

בקיץ 1980 הועברו בני הערובה ממבנה השגרירות לבתי כלא ברחבי טהרן. לאחר מותו של השאה ביולי, ותחילת [[מלחמת איראן-עיראק]] ב[[ספטמבר]] [[1980]], הבשילו התנאים למשא ומתן על שחרור בני הערובה, אך הואבפועל החלהחלו רק לאחר הפסדו של קרטר בבחירות. לבסוף, שוחררו בני הערובה ביוםב-20 בינואר 1981, יום השבעתו של [[רונלד רייגן]] לנשיאות, 20 דקות בדיוק לאחר כניסתו לתפקיד. התנאי היחידהתנאים לשחרורם, היהכללו הפשרתהפשרה הנכסיםשל האיראנייםכ-7.9 מיליארד דולר של נכסים איראניים ב[[בנק]]ים בארצות הברית והסכמתה לערוב לכך שלא תתערב מדינית או צבאית בעניניה הפנימיים של איראן. קרטר, כשליח מיוחד של הממשל החדש, קיבל את פניהם של בני הערובה בבסיס חיל האוויר האמריקאי ב[[פרנקפורט]], [[גרמניה]]. לאחר מכן הוטסו ל[[וושינגטון די. סי.]], בה התקבלו בתשואות על ידי קהל רב.